טראומה ופוסט טראומה (PTSD)

פוסט טראומה (PTSD) נוצר בעקבות אירוע טראומטי קשה ומעורר איה שפוגע באיזון הנפשי וגורם לחרדה ולהופעתם של סימפטומים הגורמים לסבל נפשי. הטיפול הפסיכואנליטי בטראומה משתמש במילים, צלילים, זיכרונות ופלאשבקים מהאירוע, כדי לקשור ולחבר ביניהם לבין החוויה הרגשית, להפחית תחושות חרדה ולהחזיר את השליטה לחיים.

טראומה (Trauma) היא התרחשות של אירוע נורא שנחווה כמסכן חיים המאיים על שלמות הגוף והנפש. בשגרת החיים אנו נוטים להשתמש במושג "טראומה" כדי לתאר חוויה פנימית של משבר, מתח נפשי או חרדה: "אל תשאלי אני בטראומה ממה שקרה לי...". בעוד שהרפואה מתייחסת לטראומה מהיבט של פגיעה אלימה ברקמות הגוף, בפסיכואנליזה נחשבת טראומה "לפצע" שלא ניתן לראות מבחינה ממשית מאחר והוא נפשי.

פרויד אבי הפסיכואנליזה הגדיר טראומה כמצב סכנה מפתיע המעורר אימה, שהתפרץ באופן פתאומי מבלי יכולת האדם להתכונן לקראתו, להגיב או להתגונן בפניו. האירוע הטראומטי פורץ את מעטפת הגוף, גורם לזעזוע אלים ולסערת רגשות עזה וממושכת בנפש האדם. הטראומה מאופיינת בעודף ריגוש (עודף גירויים) שמעמיס ופוגע באיזון של המערכת הנפשית וגורם לחרדה בנוסף לסימפטומים שונים. האימה הקיצונית שהטראומה יוצרת הינה הרבה מעבר מיכולתו של האדם לשאת ולכן מתקשה לתרגם אותה באופן מלא באמצעות מילים. גם כאשר הוא מנסה באופן לא מודע למצוא את המילים כדי לתאר את החוויה כדי לשלוט בה הכישלון לתאר אותה במלואה גורם לחזרתיות של הטראומה באופן כפייתי. לרוב הטראומה אינה נחווית באופן מלא בזמן האירוע ונוצר שרשרת של אירועים ותגובות: התגובה לאירוע תחילתו בהדחקה, אח"כ השתהות ולאחר פרק זמן מסוים הופעתם של תסמינים שלא זכו לעיבוד ולייצוג בשלבים קודמים.

פוסט טראומה (PTSD) שייכת לקבוצת הפרעות החרדה. כאשר התגובה נמשכת מעבר למספר ימים ומתבטאת בתסמינים כמו מחשבות טורדניות, סיוטי לילה ופלאשבקים שחוזרים על עצמם הדבר עשוי להצביע על מצב של פוסט טראומה (Post-Traumatic Stress Disorder או בקיצור PTSD). הטראומה אינה מושפעת מהאירוע עצמו בלבד אלא גם ממבנה האישיות ותפיסת החוויה שהינה סובייקטיבית ולכן ניתן לומר על פוסט טראומה שהינה תופעה אישית.

כיום בעקבות ההבנה שדרך המילים אנו יכולים לבטא מה שאנו חושבים ומרגישים, ניתן לייחס טראומה לקשת רחבה של אירועים מלבד מלחמה וחשיפה לפיגוע חבלני. טראומה עשויה להתפתח כתוצאה מתאונת דרכים, פגיעה מינית ואלימות במשפחה כמו גם מאירועים הקשורים באסונות טבע (סופות טורנדו). ישנם גם מצבים שבהם האדם חווה סיכון לחייו או של אחרים על מה שעשוי לקרות.. שעשוי להוביל לטראומה או להפוך לטריגר להיווצרותה. לדוגמה, אדם שממתין לפגישה עם הרופא לקבל תשובה סופית האם אובחן חולה בסרטן או צפייה בפיגוע בו היה מעורב חבר או בן משפחה.

פוסט טראומה עשויה לפגוע לאדם בכל תחומי החיים ביחסים עם בני המשפחה, חברים, עבודה ובכל תחומי החיים. מאחר ותחושת האימה והפחד העצום שנקשר לאירוע הטראומתי הוא הגורם העיקרי ליצירת פוסט טראומה מומלץ לפנות בהקדם האפשרי להתייעצות מקצועית.

.

לשאלות נוספות על טיפול בפוסט טראומה או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

1. סימפטומים של פוסט טראומה (PTSD)

לפי ספר האבחנות הרפואי המאבחן ומסווג הפרעות נפשיות, ישנם שלושה סימפטומים מרכזיים המאפיינים פוסט טראומה שכל אחד מהם יכול להתבטא בעוצמות שונות ובשילוב עם סימפטומים שונים. אירוע נחשב כ"טראומטי" לצורך אבחנה של פוסט טראומה אם מתקיימים בו אחד מהתנאים הבאים: האדם חווה, או היה עד לאירוע בו הייתה סכנה ממשית לחייו, או לשלמות הפיזית של גופו, או של אדם אחר. כאשר אותו אדם שנחשף לאירוע הגיב בפחד עז, חוסר אונים, או אימה ונאלץ להתמודד עם שלושת הסימפטומים האופייניים: החייאת הטראומה מחדש, הימנעות מגירויים הקשורים לטראומה ועוררות מוגברת.

החייאת הטראומה מחדש – כאמור, התגובה לאירוע או לסדרת אירועים מאיימים מושהית תחילה והטראומה מתעוררת מחדש בהווה רק כאשר האדם נחשף לתו, כלומר למשהו שמזכיר או מסמן עבורו את האירוע הטראומטי בעבר. האירוע הטראומטי נחקק דרך הזיכרון וגם דרך החושים כמו חוש הראיה, שמיעה או ריח. לדוגמה, אדם שהיה מעורב באירוע חבלני שגרם לפיצוץ, שריפה ועשן רב. מפגש משפחתי בו השתתף וחשף אותו לריח עשן מהכנת הבשר על האש עוררה את הטראומה שהובילה להחייאתה מחדש. טראומה עשויה להתעורר גם בעקבות מחשבות לא רצויות שחוזרות על עצמן, פלאשבקים המתבטאים בתמונות ודימויים חזותיים לדוגמה, תמונה של אדם מדמם שכוב פצוע כתוצאה משריפה בחנות. בלילה לרוב קיים קושי ופחד להירדם מחשש לפגוש סיוטים וחלומות שעשויים לעורר אותה מחדש.

הימנעות – כדי להפחית את הכאב והסבל הנפשי ישנה נטייה להימנע מלחשוב, לדבר או להרגיש כל דבר שמזכיר את הטראומה. כדי להקטין את ההסתברות להתקלות בגירויים שמזכירים את האירוע האדם נוטה להימנע מהגעה לזירת האירוע וממפגש עם אנשים שקשורים בטראומה. ההימנעות מעניקה בתחילה תחושת אשליה של התמודדות המסייעת בטווח הקצר אך לאורך זמן גורמת לתקיעות, נסיגה ולפגיעה קשה באיכות החיים.

לעיתים קרובות אנשים שנפגעו מתקשים לחזור למעגל המשפחתי והחברתי, מתלוננים שלא מבינים אותם ונמנעים מקשרים בינאישיים. ההימנעות והבדידות עשויים לפגוע במצב הרוח, להגביר תחושות של דכדוך ולגרום לדיכאון. חלק מהאנשים מנסים להקהות המודעות והחשיפה למצוקה הרגשית ע"י שימוש בסמים או אלכוהול. לפרטים נוספים על דכדוך ודיכאון במאמר טיפול בדיכאון

דריכות ועוררות מוגברת – הגוף נמצא בעוררות מוגברת שגורמת לדריכות, וכל גירוי עשוי להבהיל, להקפיץ ולהוביל לתגובה חסרת פרופורציה כלפי הסביבה. העוררות המוגברת נובעת מהפעלת יתר של מערכת האזעקה של הגוף שבזמן סכנה גורמת לנו להשתמש במנגנון ההישרדותי להילחם או לברוח (Fight or Flight). אילו תגובות שמיועדות לסייע במצב סכנה רק שבעקבות טראומה מערכת האזעקה מופעלת לעיתים גם כאזעקת שווא. פרטים נוספים על חרדה במאמר טיפול בחרדה

.

.

2. הגורמים לטראומה

א. הטראומה מינית וממשית

מבחינה היסטורית ראשית המחקר על הטראומה בפסיכואנליזה מופיעה בספרו של פרויד אבי הפסיכואנליזה "מחקרים בהיסטריה" משנת 1895. פרויד שהגיע לעסוק בטיפול נפשי מתחום הרפואה התייחס לטראומה נפשית ע"פ העיקרון של טראומה גופנית כלומר, טראומה גופנית וכך נפשית יכולה להיגרם כתוצאה מסיבה ממשית. פרויד שהיה קשוב למטופלותיו שסובלות מהיסטריה הבחין שחלק ניכר מהן שחוו אירועים טראומטיים של פגיעה מינית בילדות התלוננו על מיחושים גופניים, שתוקים בגפיים והתעלפויות חוזרות ללא סיבה פיזית הנראית לעין. דרך ההקשבה לדיבור גילה פרויד את השפעת המילים כאפקט תרפויטי בטיפול הפסיכואנליטי. מהתיאור של המטופלות הוא הסיק שחיי הנפש הלא מודעים עמוסים בקונפליקטים נפשיים וזיכרונות טראומטיים ממשיים שלא עברו עיבוד, אינם זוכים לייצוג ולכן מומרים לאותם סימפטומים גופניים שעברו הדחקה עקב אופייה המכאיב והבלתי נסבל של החוויה הטראומטית. במילותיו: "ביסוד כל מקרה היסטריה מונח אירוע אחד או כמה אירועים של התנסות מינית טרם זמנה, אירועים השייכים לשנים המוקדמות ביותר של הילדות". בהמשך מחקרו גילה באופן ספציפי עוד יותר קשר בין טראומה כתוצאה מפגיעה מינית בילדות לגילוי עריות הנגרמת כתוצאה פגיעה מינית מצד האב. מאחר והטראומה עוסקת בפיתוי, היא קבלה את השם "תיאוריית הפיתוי".

המבנה הקליני של "תיאוריית הפיתוי" – השלב הראשון מכונה "פיתוי" והוא מתבטא בחשיפה של הילדה בתקופת הילדות המוקדמת לאירוע המאופיין בפיתוי מצד מבוגר (מבלי שהדבר מעורר בה גירוי מיני). פרויד מביא כדוגמה מטופלת שלו שבגיל שמונה עברה ליטופים בעלי אופי מיני בחנות מכולת והדבר נרשם אצלה בלא מודע מבלי שעבר תהליך של עיבוד כלשהו וטיפול. השלב השני מתאפיין בחשיפה לאירוע שדומה לאירוע הראשון ומתרחש לאחר ההתבגרות המינית שלכאורה לא נתפס משמעותי. בפועל החשיפה לסיטואציה השנייה משמשת טריגר (תו אסוציאטיבי) שנקלט במערכת הנפשית באופן לא מודע ומעורר את הזיכרון מהטראומה המקורית בילדות. בדוגמה שמביא פרויד לגבי המטופלת שלו האירוע השני התרחש אצלה כעבור חמש שנים, בהיותה נערה צעירה היא נכנסת למכולת ובורחת מיד למראה שני מוכרים בחנות המחייכים אליה. ניתן לסכם שהאירוע השני נקשר בדיעבד באופן סימבולי לאירוע הראשון שנרשם במערכת הנפשית כמשהו טראומטי שהוביל להיזכרות בטראומה שנחוותה בילדות. במילותיו: "אנחנו מגלים תמיד שזיכרון מודחק הופך לטראומה רק בדיעבד".

.

ב. הרחבה על טראומה ממשית –  במאמר "מעבר לעקרון העונג" משנת 1920, מרחיב פרויד את העיסוק בטראומה שלא רק כתוצאה מפגיעה מינית בילדות אלא מתייחס להיווצרות טראומה ממשית גם בעקבות מלחמה (ותאונות רכבות/דרכים). לצורך הרחבת התיאוריה נעזר פרויד במושגים קודמים כמו עקרון העונג אך מפתח את התיאוריה על טראומה ממשית גם באמצעות מושגים חדשים שפיתח כמו "חזרה כפייתי" ו- "דחף המוות".

ב1. הגבולות והחריגה מעבר לעקרון העונג – עד המאמר הנוכחי דבק פרויד בהנחה שתהליכים נפשיים כמו תחושת רעב או תשוקה מינית שמתעוררים אצל כל אחד גורמים למתח פנימי שמוביל לעונג לאחר שהצורך התפרק בהצלחה (לדוגמה, רעב שהתפרק לאחר אכילה) או למתח גובר ואי עונג כאשר הצורך אינו מתפרק. הנחת היסוד הייתה שכמות האנרגיה (גירויים) משפיעה על תהליכים נפשיים הפועלים ע"פ "עקרון העונג", המווסת את המתח שמטרתו הסופית להגיע למצב של עונג ולהימנע מתחושה של אי עונג. בסיטואציה אחת מתצפת פרויד על נכדו בן השנה וחצי שנותר לבדו לאחר שהאם יצאה מטווח ראייתו, ומבלי שהתלונן על היעלמותה הוא משחק בסליל עץ הקשור לחוט שאותו הוא משליך שוב ושוב ללא הפסקה ("פור-דה" Fort/da). ההיעדרות של האם נחווית כנטישה אך הפעולה של החזרתיות ("אימא הולכת, אימא חוזרת") מאפשרת להחזיר את השליטה על החוויה הכאובה ולהפחית את מידת האי-עונג. בסיטואציה השנייה מתאר פרויד חיילים שחזרו ממלחה"ע הראשונה שדווחו על אירועים קשים שנחשפו אליהם וסיפורים על חלומות עם מראות קשים של זוועות מלחמה שחוזרים על עצמם וגורמים לעליית המתח הפנימי ולתחושה של אי-עונג. פרויד מגיע למסקנה שחלום הוא לא רק דרך לבטא משאלה בעלת תוכן של תשוקה וגם דרכו האדם יכול לחוות מחדש מצבים של טראומה מעוררי זעזוע וחרדה שחוזרים על עצמם בחלום פעם אחר פעם במטרה להשיג שליטה על החיים.

לסיכום, בעוד שבמשחק ה"פור-דה" המשחק בסליל היא דוגמה שמראה כי חזרתיות יכולה להסתיים בעיבוד, לעומתה הטראומה שטבעה המלחמה בחיילים לא עברה תהליך של עיבוד ותחושת האי עונג חזרתית במטרה להשיג שליטה שלא מתאפשרת ניסיון אחר ניסיון. המסקנה היא שטראומה מאופיינת בתופעה של חזרתיות החורגת מעבר לגבולות העונג וקשורה למושג "חזרה כפייתית" שאותו טבע פרויד.  

.

ב2. "חזרה כפייתית"– המושג חזרה כפייתית (Repetition compulsion) זוהי פעולה שנעשית באופן לא מודע המשחזרת מהעבר בהווה אירוע או שרשרת אירועים קשים ומכאיבים שגרמו לסבל וכאב רב בניסיון לשלוט בהם. בדוגמה של החיילים שחזרו משדה הקרב מדובר באותם אירועים קשים שנחשפו אליהם בקרב שחוזרים על עצמם בחלומות, דימויים וכו' באופן בלתי נשלט. בדוגמה שפרויד מציג לגבי הנכד הוא מתאר את הצורך הכפייתי לשחק כדי להימנע מתחושת נטישה. ה"חזרה הכפייתית" היא גם ביטוי של דחף המוות, מהו דחף המוות ומה הקשר שלו לטראומה?

.

ב3. דחף המוות – פרויד הגיע למסקנה כי התפקוד של הנפש נשלט בעיקרו ע"י הקונפליקט בין דחף החיים לדחף המוות ופחות ע"י עקרון העונג. בעוד שדחף החיים הוא מקור אנרגיה המונע ע"י הליבידו, דחף המוות פועל להוביל לחזרה למצב של הומאוסטזיס (רגיעה) כפי שהיה בזמן שהותנו ברחם. כדי שהאדם יוכל להתנהל ע"פ עקרון העונג דחף החיים צריך לשלוט בדחף המוות בדרך הזאת המרכיב של ההרס מנוטרל לפחות בחלקו והתוקפנות עשויה לשרת את האדם בחיים לדוגמה, תוקפנות שעוברת עידון ע"י השתתפות באומנויות לחימה או פעילות ספורטיבית אחרת. לעומת זאת, כאשר ידו של דחף המוות על העליונה המרכיב ההרסני של הנפש כופה את עצמו על האדם ויכול להשפיע עליו בשני מישורים:

בעוד שדחף מוות המופנה כלפי חוץ מונע מכוחנות והרס, כפי שהתבטא באופן קיצוני במלה"ע הראשונה בהרג ופגיעה באחר, לעומת זאת דחף מוות המופנה כלפי פנים עשוי להוביל לדיכאון, פגיעה עצמית, הדרדרות לסמים, אלכוהול ובאופן קיצוני להתאבדות. ניתן לסכם שהשילוב של אנרגיית החיים (הליבידו) ודחף המוות מוביל לאלימות וסדיזם כאשר הוא מתענג על הסבל של האחר ומזוכיזם כאשר האדם מתענג על הסבל של עצמו.

.

.

ג. טראומה, שפה ומילים – פרויד אמר שמטרת הטיפול הפסיכואנליטי הוא לפתור באמצעות מילים בעיות שנוצרו על ידי מילים, הכוונה לכל אותם מילים שנקשרו אחת לשנייה וקבעו משמעויות עבור המטופל. לדוגמה, מטופל שקיבל מסר מהוריו שעדיף שישתוק ומתקשה במערכת זוגית להביע את עצמו מהחשש שמדבר שטויות.. כיצד ניתן לסייע למטופל להפחית את הסבל והכאב כשאין לו אפשרות לבטא את הטראומה שעבר באופן מלא באמצעות המילים?

ג1. השפה – במענה לשאלה הזאת לאקאן, פסיכואנליטיקאי הקנה לשפה ולמגבלותיה מקום מרכזי בהוויה האנושית וראה בה כמי שמייצגת את המציאות נפשית. השפה היא הכלי הטוב ביותר לבטא את עצמנו, את מה שאנו חושבים ומרגישים שהרי נולדנו לתוך עולם שפתי שבו ההורים כבר דיברו אלינו ועלינו עוד בטרם נולדנו. לתפיסתו המציאות שהאדם חווה סובייקטיבית ואינה אובייקטיבית מאחר וכל אחד תופס את המציאות באופן סובייקטיבי ולכן גם התובנות שנרכשות בטיפול אישיות ומנוסחות בהתאם לעולמו הרגשי של המטופל.

ג2. קריסה של המערך הסמלי – באירוע טראומטי שפורץ בפתאומיות המציאות נחתכת באופן מבלי שהמילים יכולות לבטא את החוויה הרגשית באופן מלא. לפי לאקאן בטראומה נוצר מצב שהממשי פורץ את המערך הסמלי ולא ניתן לסמן את כול האירועים שחווינו עקב כישלון הייצוג. גם כאשר ניתן לתאר את האירוע לא ניתן להסביר במילים את מלוא החוויה כי קיים קושי לזכור, להבין, להסביר ולתאר מה קרה לנו משום שהמערך הסמלי קרס עקב הזעזוע ועומס הגירויים על המערכת הנפשית.

התוצאה שחלק מהחוויה נעדרת בתיאור המילולי כאילו מעולם שלא התרחשה בתודעה (הדחקה). הבעיה הגדולה שאותו דבר שנרשם אבל חמק מכל סימון רודף את האדם באופן כפייתי מבלי להרפות ממנו. דבר שמסביר את החזרתיות של האירועים הטראומטיים ותחושת חוסר האונים שנתקל בהם בכל פעם מחדש. התפיסה של לאקאן לגבי הקשר בין השפה למציאות סובייקטיבית ולפריצה של ה"ממשי" בנפש האדם מאפשרת להעמיק ולראות בגורמים לטראומה קשת של מצבים שונים..

.

.

3. טיפול פסיכולוגי בטראומה

לפי הגישה הפסיכואנליטית לכל אדם תהליכים נפשיים שחלקם מודעים וחלקם לא מודעים שחלקם עברו תהליך של הדחקה עקב תחושות אשמה, בושה או משאלות אסורות מהעבר המשוחזרים בהווה בצורה של התנהגויות שגורמות לבעיות רגשיות, מגבילות ופוגעות בשגרת החיים. באופן טבעי האדם נוטה להדחיק זיכרונות ותכנים רגשיים שמעוררים חרדה במיוחד במצבים של טראומה שגורמת לתחושות שונות ובעיקר אימה ופחד, חוסר אונים ואובדן השליטה העצמית. במצבים מעוררי חרדה כמו בטראומה התכנים המאיימים עוברים תהליך הדחקה כדי להפחית את עוצמת הגירויים ולשמור ככל שניתן על האיזון של המערכת הנפשית. הטכניקה הטיפולית שמה דגש על הקשבה למילים, צלילים, אסוציאציות חופשיות, פליטות פה, זיכרונות וחלומות כדי לסייע בהעלאה למודע את כל אותם התכנים שהודחקו ונשכחו מהזיכרון. המטפל גם מסייע לחבר ולקשור את התכנים שעלו בטיפול מחדש ולמרות שעבודת "הקשירה" מעוררת תחילה כאב היא מסייעת להפחית חרדה, סבל וכאב, לארגן את החיים ולמצוא מחדש משמעות לחיים.

ישנה חשיבות גדולה לתמיכה ומעורבות המשפחה והחברים לשמור על קשר, להקשיב באמפתיה לצער, לכאב ולמצבי הרוח התנודתיים ולסייע בהתאם לצורך.

.

הטיפול הפסיכואנליטי בטראומה מאפשר למטופל לקשור בין החוויות לבין המילים והצלילים וליצור משמעות עבורם, להפחית חרדה ולהחזיר את תחושת השליטה על חייו

.

.

סיפורי מקרה מהקליניקה

טראומה כתוצאה מתאונת אופנוע: בחור צעיר בשנות העשרים המוקדמות לחייו רכב על האופנוע בשעות הערב בדרכו למפגש עם חבר. במהלך הנסיעה לפתע התפרצה לכביש אישה מבוגרת וכדי להימנע מפגיעה בה הסיט את האופנוע הצידה ולרוע מזלו התנגש בעץ ונחבל קשות. תהליך השיקום בבית החולים היה ארוך ולאחריו שהה בביתו מספר חודשים ורק אח"כ הגיע לטיפול. במפגשים התלונן על סימפטומים של לחץ בעבודה, מתח נפשי כבד ודיכאון שגרמו למתיחות בינו לבין אשתו ועם שאר בני המשפחה. בקליניקה דיווח על ריטואל של מחשבות טורדניות, נדודי שינה ופלאשבקים מהאירוע הטראומטי ותחושות אשמה שלא הקשיב לעצת חברו ורכב באופנוע למרות הערב הגשום. העיבוד של התכנים הרגשיים סייעו למטופל להשתחרר מתחושת האשמה שאחזה בו ובתהליך הדרגתי הצליח לבטא באופן מילולי חלק מהמראות הקשים שהפחיתו את תחושת החרדה ולשפר את היחסים עם בני משפחתו.

טראומה עקב תקיפה מינית: אשת קריירה מצליחה בשנות השלושים לחייה הגיעה לקליניקה והתלוננה על סימפטומים של חוסר שקט, קשיי שינה ומחשבות בלתי פוסקות וסיוטים מהתקיפה המינית שעברה. האירוע התרחש כאשר נענתה להזמנה של חבר וותיק שביקש שתגיע לביתו שטען בפניה שנפרד מחברתו ורוצה להתייעץ אתה. המפגש שהיה נעים בתחילתו הפך לסיוט לאחר שהחל לגעת בגופה לכאורה בצחוק, מאחר וזיהתה את ההידרדרות ניסתה להימנע ממגע אך עד מהרה החל להפעיל עליה כוח פיזי ותקף אותה מינית. לקליניקה הגיעה מיד לאחר האירוע הטראומטי ודווחה על מספר התקפי חרדה עם תחושה של אובדן שליטה על חייה ותחושות של זוהמה בגוף. הזיכרונות הטריים מהאירוע אפשרו לה לבטא את אשר התרחש בחלקים נרחבים מהאירוע. הרצון העז להקל על הסבל הנפשי והמוכנות להתעמת עם המראות הקשים אפשרו לה לעבד את האירוע, לפרוק את התחושות הקשות, להפחית את הכאב והחרדה ובהדרגה הצליחה לחזור לשגרת חייה. 

.

נשארת עם שאלות על פוסט טראומה? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

.

מאמרים נוספים

שאלות ותשובות

..

PTSD – פוסט טראומה
טיפול פסיכולוגי ב - PTSD – פוסט טראומה
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
whatsapp icon