כאבים פסיכוסומטיים והקשר להיסטריה

סימפטומים פסיכוסומטיים ורגשות מודחקים בגוף.

במקרים שבעבר כונו “היסטריה”, הגוף הפך לזירה דרמטית שבה מצוקה נפשית קיבלה ביטוי. פעמים רבות הופיעו תסמינים גופניים בעוצמה גבוהה, ללא הסבר רפואי ברור. היה נדמה שמה שלא קיבל מקום במילים מצא ביטוי בגוף עצמו. כיום, כאבים פסיכוסומטיים מתארים מצבים שבהם מצוקה נפשית, רגשות שלא עובדו או עומס פנימי מתמשך מקבלים ביטוי גופני.

תקציר המאמר

· הגוף עשוי לבטא מצוקה רגשית מודחקת

· היסטריה קושרה לסימפטומים ללא הסבר רפואי

· פרויד קישר בין רגשות מודחקים לגוף

· טיפול בדיבור מסייע לעיבוד רגשי

היסטריה וכאבים פסיכוסומטיים

המאמר מתייחס לשלוש נקודות מבט על אותה תופעה: ההיסטריה הקלאסית, מושג ההמרה בפסיכואנליזה והבנות עכשוויות של סימפטומים גופניים שאינם מוסברים מבחינה רפואית באופן מלא.

סימפטומים פסיכוסומטיים אינם מופיעים במקרה. לעיתים הם מבטאים רגשות שלא עובדו, וכאשר אין להם ביטוי מילולי הם עשויים להופיע דרך הגוף.

המונח “היסטריה” שימש בעבר לתיאור מצבים שבהם מצוקה רגשית באה לידי ביטוי גופני. תוארו אז סימפטומים כמו חולשה בגפיים, פרכוסים ואובדן שליטה. גם כאשר אין הסבר רפואי ברור, לעיתים עולה האפשרות שהמקור רגשי, למשל טראומה או עומס נפשי מתמשך.

לאורך ההיסטוריה הוצעו הסברים שונים לתופעה. ברפואה היוונית יוחסה ההיסטריה לנדידת הרחם, תפיסה שאינה מקובלת כיום אך משקפת ניסיון מוקדם להבין את הקשר בין גוף לנפש. במאה התשע עשרה התבססה הבנה שקישרה בין חוויה רגשית וטראומה לבין סימפטומים גופניים. בהמשך התברר שלעיתים עצם הדיבור על רגשות עשוי להביא להקלה. 

מתוך התפתחויות אלו התגבשה בפסיכואנליזה תפיסה שלפיה הסימפטום אינו רק בעיה שיש להסיר, אלא גם ביטוי של עולם פנימי שאינו נגיש למילים. כיום חלק מהתופעות משויכות להפרעות נוירולוגיות תפקודיות או לתהליכי סומטיזציה, לצד החשיבה הפסיכואנליטית הקלאסית.

היסטריה מבט היסטורי

היסטריה, או בשמה המודרני הפרעת המרה, היא הפרעה פסיכוסומטית המדגישה את הקשר בין גוף לנפש, שבו תסמינים גופניים עשויים לבטא מצוקה רגשית. התסמינים יכולים להיראות נוירולוגיים, כלומר דומים להפרעות עצביות, אך מקורם עשוי להיות רגשי.

בתיאורים ההיסטוריים תוארו סימפטומים מרכזיים כמו חולשה בגפיים, פרכוסים ותחושת אובדן שליטה, ולעיתים גם קוצר נשימה, סחרחורות ודפיקות לב מואצות. זיגמונד פרויד העמיק את ההבנה של ההיסטריה והציע כי חוויות רגשיות וקונפליקטים פנימיים עשויים להתבטא דרך הגוף. ההבנה הזו התפתחה לאט, לצד גישות שונות ולעיתים סותרות.

במאמר נעקוב אחר ההתפתחות הזו, משארקו, דרך פרויד והפסיכואנליזה, ועד למושג מנגנון ההמרה.

שארקו והבנת ההיסטריה

עד תחילת המאה התשע עשרה, הסימפטומים שתוארו קודם נתפסו בעיקר כבעיה של הגוף עצמו, ללא התייחסות משמעותית למרכיב רגשי. ז’אן מרטן שארקו שהיה רופא ונוירולוג צרפתי שחקר את ההיסטריה, בעיקר בקרב נשים, נחשב לאחד ממובילי ההבנה המודרנית של התופעה. הוא ביקש להסביר אותה מעבר לתפיסות מוקדמות כמו "נדידת הרחם", והעריך שלהיסטריה יש בסיס נוירולוגי, ולעיתים גם מרכיב מולד או נטייה תורשתית.

במסגרת עבודתו השתמש שארקו בהיפנוזה והדגים כיצד השפעה על הגוף יכולה לשנות או להקל על סימפטומים. ההדגמות הפומביות שערך מול רופאים ותלמידים תרמו להפצת רעיונותיו והדגישו את הקשר בין השפעה נפשית לביטוי גופני.

זיגמונד פרויד, שהגיע להשתלמות אצלו, הושפע מהתובנות הללו ומהרעיון שטראומות ילדות עשויות לעמוד בבסיס סימפטומים היסטריים. מכאן החל להתפתח אצלו כיוון חשיבה על הקשר בין חוויות רגשיות לבין ביטוי גופני.

פרויד ותחילת הפסיכואנליזה

עם שובו לווינה פתח פרויד קליניקה פרטית, ובה החל לגבש את גישתו לטיפול בדיבור מתוך המפגש עם מטופליו.

יחד עם יוזף ברויאר, רופא פנימי, פרסם פרויד בשנת 1895 את "מחקרים בהיסטריה". בספר תיארו השניים מקרים של מטופלות עם סימפטומים פסיכוסומטיים שאופיינו כהיסטריה, ומתוך ניסיון קליני הראו כיצד חוויה רגשית יכולה להתבטא דרך הגוף.

בהמשך לעבודה זו החלה להתגבש הפסיכואנליזה כגישה טיפולית חדשה. היא עסקה לא רק במה שאדם מרגיש וחושב באופן מודע, אלא גם במה שפועל מתחת לפני השטח, בקונפליקטים פנימיים ובחוויות ילדות. רעיונות אלו הפכו בהמשך לאבני היסוד של החשיבה הפסיכואנליטית, והם ממשיכים להשפיע על הבנת הנפש גם כיום.

אחד המקרים הבולטים ביותר שנקשרו להתפתחות זו הוא המקרה של אנה אוֹ, אף שהיא לא טופלה ישירות על ידי פרויד עצמו.

אנה אוֹ וטיפול בדיבור

אנה אוֹ (ברתה פפנהיים) הייתה מטופלת של יוזף ברויאר. היא נולדה למשפחה יהודית עשירה בווינה, קיבלה חינוך מצוין ושלטה במספר שפות. היא פנתה לטיפול בעקבות מחלתו ומותו של אביה, אירוע שהוביל להידרדרות הדרגתית במצבה הנפשי והגופני ופגע בתפקודה היומיומי.

בהתחלה הופיעו אצלה סימפטומים פסיכוסומטיים מתונים כמו חולשה כללית ואובדן תיאבון, אך בהמשך הופיעו גם קשיים משמעותיים יותר כמו: חוסר יכולת לשתות מים, שיעול כרוני, אובדן דיבור זמני והפרעות ראייה ותחושה, ללא הסבר רפואי.

בטיפול באנה אוֹ החלה להתגבש בהדרגה הבנה שהגוף מבטא חוויה רגשית שלא הצליחה לקבל מילים. בטיפול שולבו שיחות והיפנוזה, ואנה אוֹ החלה לשתף זיכרונות, מחשבות ורגשות שהיו עד אז לא מעובדים. באחד המפגשים עלה זיכרון ילדות כואב שנקשר בדיעבד להפסקת השתייה. לאחר שעיבדה אותו ושיתפה ברגשות שהתלוו אליו, חל שיפור ניכר בסימפטום והיא חוותה תחושת שחרור והקלה.

אנה אוֹ עצמה כינתה את התהליך “ניקוי ארובות”: ביטוי שתיאר פורקן של רגשות דרך מפגש טיפולי.

מנגנון המרה בגוף

מנגנון ההמרה מתאר מצב שבו חוויה רגשית שאינה עוברת עיבוד נפשי עשויה למצוא ביטוי דרך הגוף. כאשר רגשות חזקים כמו פחד או בהלה נעשים קשים לעיבוד, הם עשויים להיות מודחקים. פרויד טען כי רגשות מודחקים אינם נעלמים, אלא ממשיכים לפעול בנפש ומופיעים לעיתים כסימפטומים גופניים. כך יכולים להופיע סימפטומים פסיכוסומטיים כמו חולשה, עייפות, כאבי ראש, קהות בגפיים או תחושת אובדן שליטה בגוף.

תופעות כאלה תוארו כבר בהיסטריה הקלאסית, שבה הגוף שימש ביטוי למצוקה שלא הצליחה להיאמר במילים.

גם כיום רואים תופעות דומות במצבי טראומה ולחץ. למשל, לאחר תאונה יכולה להופיע תחושת ניתוק בגפיים או קושי בתנועה, ואחרי חוויות לחימה עשויים להופיע כאבי ראש, סחרחורות והפרעות שינה.

תופעות אלו הן חלק מהמופעים האפשריים של כאב פסיכוסומטי, שבו מצוקה נפשית מקבלת ביטוי דרך הגוף.

טיפול בהיסטריה כיום

כיום, המונח “היסטריה” כמעט אינו בשימוש קליני, אך הוא עדיין מופיע בשפה היומיומית לתיאור תגובות רגשיות עוצמתיות. מצוקה נפשית עשויה להתבטא גם בסימפטומים פסיכוסומטיים, בעיקר במצבי עומס כמו לחץ, חרדה או טראומה, ולעיתים להשפיע על התפקוד היומיומי.

בגישה הפסיכואנליטית, הטיפול אינו מתמקד רק בהפחתת הסימפטום, אלא גם בניסיון להבין את המשמעות הנפשית שלו. הדבר נעשה באמצעות מפגשים בהם נעשה עיבוד רגשי של החוויה.

מניסיוני הקליני עולה כי כאשר מתאפשרת העמקה בחוויה הרגשית שמאחורי הסימפטום, ולא רק בביטוי הגופני שלו, לעיתים מתרחשת תנועה של הבנה ואף הקלה בעוצמת הסימפטום. כך הטיפול מאפשר עיבוד של חוויות עבר והשפעתן על ההווה, ומחדד את הקשר בין גוף לנפש.

הסימפטום בגוף מבטא פעמים רבות חוויה רגשית שלא מצאה מילים.

שאלות נפוצות

איך מתח נפשי גורם לכאבים בגוף?

מתח נפשי, חרדה או טראומה יכולים להתבטא גם בגוף. לעיתים מופיעים תסמינים פסיכוסומטיים כמו חולשה, עייפות, פרכוסים או תחושת אובדן שליטה בגוף.

האם כאב פסיכוסומטי אמיתי?

כן. כאב פסיכוסומטי הוא כאב ממשי לכל דבר, שמורגש בגוף. לרוב הוא קשור למצוקה נפשית, רגשות מודחקים או טראומה שלא עובדה.

איך טראומות ילדות משפיעות על הגוף בבגרות?

טראומות ילדות עשויות להשפיע גם שנים לאחר מכן, ולעיתים מתבטאות בסימפטומים פסיכוסומטיים כמו חולשה, עייפות או קושי בתפקוד יומיומי.

איך טיפול בדיבור מפחית כאבים פסיכוסומטיים?

טיפול פסיכואנליטי מבוסס על דיבור ולכן מאפשר עיבוד של רגשות ומתח נפשי.

למה סימפטומים פסיכוסומטיים חוזרים או מקלים זמנית?

כאשר מטפלים רק בסימפטום ולא בשורש הבעיה, לרוב ההקלה זמנית והמצוקה חוזרת שוב.

סיכום

כאבים פסיכוסומטיים וסימפטומים גופניים עשויים לבטא מצוקה רגשית שלא עברה תהליך של עיבוד, ולעיתים גם עומס נפשי מצטבר לאורך זמן. התעמקות בסימפטומים מאפשרת לזהות דפוסים פנימיים ולהבין את הקשר בין חוויות עבר לבין תגובות בהווה, כחלק מהקשר בין גוף לנפש.

טיפול בדיבור מאפשר עיבוד של חוויות ורגשות שלא קיבלו ביטוי ישיר. הוא יכול לסייע גם להקלה בחוויה הגופנית ובתפקוד היומיומי.

המאמר נועד לצורכי העשרה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי.

שלומי לוי

פסיכולוג חינוכי מומחה • פסיכותרפיסט

קליניקה בפתח תקווה

טיפול פסיכולוגי בקליניקה ובאונליין