טיפול בחרדה

דה מהי? מהם הסימפטומים הרגשיים והגופניים המאפיינים חרדה? ניתן לסייע בפתרון הבעיה ע"י הקשבה, הבנת הבעיה ומתן משמעות לגורמים שהובילו ליצירת החרדה!

ת

במהלך החיים כל אחד מאתנו התנסה בתחושות שונות של חרדה שהיא חלק משגרת חיינו! חרדה היא תחושה כללית של חוסר שקט הגורמת לחשש ואיום מפני סכנה הנשקפת לאדם. המטרה המרכזית בטיפול בחרדה היא למצוא את הסיבות שגרמו להיווצרותה כדי להפחית את הסבל והכאב ולהוביל לשחרור ותחושת הקלה. 

הפרעת חרדה נחשבת כיום לתופעה הנפשית הנפוצה ביותר בעולם. היא משפיעה על האדם במיוחד בתקופות מתוחות בהן הוא חווה הרבה לחץ. אין אדם שלא חווה חרדה מעת לעת במהלך חייו כי לכולנו ישנה איזה פוביה אחת או שתיים שאנחנו סובלים ממנה: פחד מחיה, ממעליות או חרדה מטיסות. המחקרים מראים שחרדה בעצמה ותדירות נמוכה חיונית ומשמעותית לאדם מאחר והיא מעוררת להתפתחות ועשייה ומשמשת תפקיד חשוב לנפש האדם. ניתן לומר על חרדה באופן כללי שהיא תחושה של חוסר שקט פנימי המתבטאת לרוב בתגובות רגשיות ללא סיבה ממשית הנראית לעין, תחושות גופניות לא נעימות ועיסוק במחשבות בעלות תוכן של דאגה. להלן מספר דוגמאות: אם שדואגת ללא סיבה מוצדקת לבריאותם של בני משפחתה, חשש שהשארנו את הדלת לא נעולה, לא קבלנו ציון רצוי במבחן וחוששים לאכזב את ההורים. החרדה יכולה לפרוץ גם מעצם מחשבה על עניין שמעורר פחד כמו במקרה של אדם שמשוכנע שחלה בסרטן ומסרב להיבדק.

לא כל מי שחש חרדה מדי פעם סובל מהגדרה רפואית של "הפרעת חרדה". חרדה נחשבת לפתולוגית כאשר מצבים מעוררי חרדה זוכים לתגובה מוגזמת מבחינת העצמה, משך התגובה ותדירות הופעתם. הפרעת חרדה עשויה להתפרץ מסיבות שונות כמו טראומה בעקבות התעללות רגשית וגופנית בתקופת הילדות ומצבים טראומטיים כמו תקיפה מינית או פיגוע חבלני. החרדה פוגעת בתפקוד היומיומי ועשויה להשפיע מאוד על החיים האישיים, לימודים, עבודה וחיי המשפחה וגם להוביל לדיכאון (לקריאה נוספת במאמר טיפול בדיכאון). כאשר המצוקה הרגשית גוברת כדאי לפנות להתייעצות מקצועית כדי לטפל במקור הבעיה ולהפחית סבל וכאב נפשי.

.

לשאלות נוספות על טיפול בחרדה או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

.

.

מהם סימפטומים מאפיינים חרדה?

הסימפטומים המאפיינים חרדה רבים ומגוונים, הם עשויים להשפיע על האדם מבחינה רגשית, גופנית, קוגניטיבית והתנהגותית בעצמה שונה. להלן הסימפטומים המרכזיים:

סימפטומים רגשיים – לרוב מתבטאים בתחושת חוסר אונים, חוסר וודאות וצורך בשליטה. תלונות נוספות של חשש, מתח, עצבנות, דריכות, דאגה ובלבול.

סימפטומים גופניים – מושפעים מהקשר שבין המתרחש בגוף למצב החרדה ובאים לידי ביטוי בתלונות על תחושת מחנק בגרון, קוצר נשימה ובחילות. תלונות נוספות יכולות להיות כאבי בטן, דפיקות לב מואצות, מתח בשרירים, יובש בשפתיים, חולשה, סחרחורת, צמרמורת והזעה.

סימפטומים קוגניטיביים – עיסוק מוגבר במחשבות בלתי פוסקות בעלות תוכן של דאגה וחששות מפניי העתיד וחשיבה ואמונות לא רציונליות המתבטאות לרוב בחשיבה קטסטרופלית על אסון גדול שהולך להתרחש.

סימפטומים התנהגותיים – אלו סימפטומים המתייחסים להשפעת החרדה על ההתנהגות כאשר התגובה העיקרית לחרדה היא הימנעות מסיטואציות או מקומות שבהם התרחשו התקפי החרדה בעבר או שקיים חשש שיתרחשו בהם שוב.

.

.

מהי חרדה לפי ספר האבחנות הרפואי?

ספר האבחנות הרפואי המאבחן ומסווג הפרעות נפשיות, מבחין בין מספר הפרעות חרדה שכל אחת מהן יכולה להתבטא בעוצמות שונות ובשילוב עם סימפטומים שונים:

הפרעת חרדה כללית  (GAD) – מאופיינת בדאגה בלתי פוסקת, מוגזמת ולרוב אינה רציונלית ביחס לאירועים בחיי היומיום ועתיד שנתפס מסוכן. לדוגמא אישה שדואגת ללא הפסקה שהיא חולה בסרטן למרות שהיא בריאה גופנית. משפט שמאפיין דאגנות הוא: "מה יקרה אם?.."

הפרעות פוביה – זוהי הפרעת חרדה שנקשרת למצבים או נסיבות ספציפיים. הסובלים מפוביה מתנהגים בצורה של הימנעות כאמצעי להתמודדות עם הפחדים. נהוג לחלק פוביות לשלוש סוגים:

פוביה ייחודית או ספציפית –  פוביה מבעלי חיים כמו כלבים, נחשים ועקרבים. פחד גבהים כמו מעליות וטיסות, ברקים ורעמים. כמו כן, מצבים רפואיים כמו פחד מטיפול שיניים וקבלת זריקה.

פוביה/חרדה חברתית – פחד מפני ביקורת, פגיעה, השפלה ומבוכה מפני קהל במצבים חברתיים כמו הרצאה או הופעה.

אגורפוביה –  מאופיינת בפחד מפני שהייה במקומות פתוחים או סגורים מחשש שיהיה קושי להיחלץ או לקבל עזרה בשעת הצורך. "הבריחה" מהמקום עלולה להיות קשה מבחינה פיזית ומביכה מבחינה רגשית. לדוגמה, אדם הסובל מאגורפוביה שנפרדים ממנו באמצע הרחוב עשוי לחטוף התקף חרדה באופן מידי.

.

הפרעת פאניקה – זהו התקף חרדה פתאומי המופיע ללא התראה מוקדמת. התקף פאניקה ממוקד בזמן וכולל מהלך של התגברות, הקצנה ורגיעה. מאותו רגע שנוצר חיבור בין הזיכרון לחוויה הרגשית האדם עשוי לנקוט בדרך של הימנעות מאירועים או מצבים כשיטה. למשל אדם שחושש לצאת מביתו כי הוא משוכנע שהולך לאבד את השליטה על הסוגרים בגופו מחוץ לביתו. דוגמה נוספת: הימנעות מנסיעה למקומות מרוחקים עקב חשש לחטוף התקף לב בדרך מבלי יכולת לקבל עזרה רפואית.

מחשבות טורדניות (OCD) – חרדה המאופיינת במחשבות כפייתיות ושימוש בפעולות קומפולסיביות שמטרתן להפחית חרדה. הנפוצות שבהן כוללות: מחשבות ואמונות טפלות, ניקיון כפייתי, טקסים כפייתיים, אגירת חפצים, בדיקות חוזרות של פעולה וסידור כפייתי. פרטים נוספים ניתן לקרוא במאמר OCD – הפרעה טורדנית כפייתית

 

פוסט-טראומה (PTSD) – זהו מצב נפשי שנוצר כתגובה לאירוע המוגדר כחריג ודרמטי שלא ניתן להסביר את התרחשותו באמצעות במילים. האדם יכול לחוות את האירוע או לצפות בו. הסימפטומים האופייניים לפוסט טראומה מתבטאים: במחשבות מטרידות וסיוטים חוזרים של האירוע, עצבנות והימנעות מגירויים הקשורים בטראומה ועוררות גופנית מוגברת. פרטים נוספים ניתן לקרוא במאמר PTSD - פוסט טראומה 

.

.

פחד וחרדה הפכו למטבע לשון ורבים מהאנשים משתמשים בהן באופן יומיומי כדי לתאר תחושה, אך לרוב ישנה נטייה לבלבל ביניהם ופעמים רבות כאשר משתמשים במילה פחד הכוונה היא לחרדה וההפך. נציג את המשותף להם ובמה הם נבדלים האחד מהשני:

פחד או חרדה? 

לרוב לתחושות של פחד וחרדה נלווים סימפטומים גופניים זהים וההבדל המשמעותי ביניהם הוא במוקד הגירוי שיוצר אותם: תחושת פחד עולה מול גירוי חיצוני ספציפי וגלוי לעין שנתפס כמאיים באופן ממשי ומידי כמו למשל, פחד למראה חיה מסוכנת כמו נחש. חרדה לעומת זאת, עולה מגירוי פנימי המתבטא בחוסר שקט, תגובות רגשיות ותגובות גופניות לא נעימות ובד"כ מדובר באיום דמיוני ללא סיבה ממשית או רציונלית. בעוד שהפחד (וגם פוביה) מתקשר יותר להתנהגויות אקטיביות ספציפיות שניתן להימנע מהן, כמו במקרה של פחד מכלבים פעולת ההימנעות תהיה לא ללטף ולהתרחק ממנו. החרדה לעומת זאת, היא תוצאה של סכנה ממשית שנתפסת כבלתי ניתנת לשליטה ושלא ניתן להימנע ממנה.

הפחד הוא צורך קיומי שבעבר היה משמעותי מאוד לאדם הקדמון שחי בשגרת חיים של סכנות ואיומים מפני חיות טרף. ככל שהגירוי החיצוני היה בלתי צפוי וגדול יותר כך תחושת הפחד הייתה גדולה יותר. הסכנות האורבות לאדם המודרני כיום ברובן אינן פיזיות, אך עדיין ישנן סיטואציות מאיימות שניתן להיחשף אליהן כמו אדם שצופה באחר ששולף סכין או אקדח המעוררות אימה ופחד. לפחד תפקיד משמעותי בהישרדות של האדם והוא משמש אמצעי להרחקתו מפני הסכנה הנשקפת לחייו. פחד והתקפי חרדה אילו מצבים שבהם הגוף מבצע פעולות אוטומטיות כתגובה לאירוע והתוצאה היא: שהדופק עולה, ישנה עלייה בקצב הלב ובלחץ הדם כדי להזרים דם לאיברים החיוניים, והפרשה של אדרנלין המסייעת לאדם לפעול מבלי להרגיש כאב או עייפות. בהתאם לאופן שבו הוא מבין את הסיטואציה הוא בוחר להילחם או לברוח (נקרא בלעז Fight or Flight). לעומת פחד, במצבי חרדה שונים במקום להילחם או לברוח האדם לרוב קופא על שמריו ומוצף במחשבות ורגשות על משהו שהולך לקרות לו ונמנע ממצבים או אירועים מעוררי חרדה בעתיד.

.

..

בחלק הזה ננסה להבין מהי חרדה לפי הגישה הפסיכואנליטית. פרויד היה הפסיכואנליטיקאי הראשון שחקר בהרחבה את תופעת החרדה ושילב אותה בתיאוריה הפסיכואנליטית שלו. במאמר נתייחס לשתי התיאוריות המרכזיות שפיתח: תאוריית החרדה הראשונה והשנייה ונתייחס גם להסברים שנתן למקורות החרדה, משמעותה ותפקידה בחיי הנפש:

.

מהי חרדה לפי הגישה הפסיכואנליטית?

בעוד שספר האבחנות הרפואי מתאר ומגדיר שם של הפרעה נפשית לפי מספר מסוים של סימפטומים, כמו: הפרעת חרדה כללית, הגישה הפסיכואנליטית יוצאת מנקודת הנחה שהפרעה נפשית מבוססת על עיקרון של המרה. כלומר, מצב של לחץ ומתח נפשי גורם לתחושת מועקה ולתוכן נפשי קונפליקטואלי לעבור המרה לתוכן ניטרלי אחר שמוצפן בלא מודע של האדם מבלי שיהיה מודע לפעולת ההמרה. אותו ייצוג שהוחלף הופך לסימפטום שזוהי התלונה שהאדם מציג כלפי חוץ ובגללה הגיע לטיפול.

.

תיאורית החרדה הראשונה – מודל ההתמרה של הליבידו

בין דחף לליבידו – השימוש הראשון המשמעותי שעשה פרויד במונח "דחף" הופיע במאמר "שלוש מסות על התאוריה של המיניות" משנת 1905 והוא מכיל בתוכו חקירה מקיפה ומעמיקה לגבי מקורות הדחף. פרויד הגיע למסקנה שהדחף האנושי הוא מיני ודחפי מיסודו, ומופיע כבר בילדות המוקדמת: למשל בצורה של אוננות אוטו ארוטית של הילד הצעיר המשחק באיבר מינו. המסקנה שהדחף מיני מופיע כבר בתקופת החיים הראשונה הייתה מרעישה ובעלת חשיבות עצומה להתפתחות התאוריה הפסיכואנליטית. המושג דחף זכה להתייחסויות נוספות עליו לא נרחיב כאן, אולם בגרסתו הסופית הוא נחלק לדחף החיים (דחף המין) ודחף המוות: פרויד ראה את שני הדחפים כעקרונות בסיסיים שמניעים בני אדם לסיפוק ואושר כאשר מדובר בדחף החיים, ולעבר תוקפנות הרסנית כלפי העצמי או האחר כאשר מדובר בדחף המוות. דחף המין בהמשגה של פרויד הוא הליבידו. מהו ליבידו?

 

ליבידו – פרויד מתייחס לליבידו דרך התפתחות המושג נרקיסיזם הלקוח מהמיתולוגיה היוונית ומציין את האהבה שהאדם חש כלפי עצמו. אותה אהבה עצמית שמבוססת על אנרגיה נפשית נקראת ליבידו. ליבידו זוהי אנרגיית החיים שמעוררת, מניעה ודוחפת את האדם לעשייה. בתחילת החיים מתפתח הנרקיסיזם הראשוני, זהו נרקיסיזם בראשיתי החיוני ומשמעותי להתפתחות ומאופיין בהשקעת האנרגיה הנפשית כלפי העצמי. דבר שמתחיל בתקופת התינוקות ונמשך בילדות כך שהילד עסוק בהשקעת האנרגיה הליבידינלית בצרכים של עצמו, וממקם את עצמו כאובייקט אהבה (של אימא) וכמרכז העולם ומתקשה להכיר בצרכים של האחר. נרקיסיזם שניוני זהו שלב מתקדם יותר בהתפתחות האדם שבו האנרגיה הנפשית מופנית גם כלפי אובייקטים חיצוניים כמו ההורים, חברים ובגיל מבוגר יותר גם בקיום יחסי מין. פרויד ראה בדחף המיני (ליבידו) במובנו הרחב לא רק כמאפשר סיפוק והנאה מיחסי מין אלא גם דחף לעשייה כמו: אכילה, ריצה, שירה, ריקוד וספורט.

.

מהו מקור החרדה? – פרויד ראה במערכת הנפשית מערכת סגורה שיש בה כמות אנרגיה קבועה שאינה משתנה. הדחף פועל באופן קבוע מתוך צורך להשיג מטרה מסוימת כמו תחושת שובע. ראשיתו של הצורך במתח פנימי או גירוי חיצוני שנוצר שמושפע מבחוץ. כאשר הגירוי מקבל מענה מערכת העצבים פורקת את המתח הראשוני שנוצר. השאלה מה קורה כאשר הצורך אינו מסופק? ככל שחולף הזמן והצורך אינו מסופק מצטברת יותר ויותר אנרגיה נפשית שלא נעשה בה שימוש והמתח הפנימי הולך וגובר, בדוגמה של הצורך לאכול תחושת הרעב גוברת. מאחר והדחף לא קיבל מענה הצטברה אנרגיה נפשית עודפת שלא קבלה מענה ועוברת תהליך של התמרה, כלומר "נשפכת" על הגוף והיא המקור לחרדה. ליבידו שלא התפרק בצורה מספקת, כלומר הצורך קיבל מענה חלקי עשוי לגרום לתוצאה דומה.  

.

מקור החרדה היא הצטברות של עודף גירויים בתוך הגוף כאשר הוא מוצף גירויים ואינו מקבל מענה

 .

תיאורית החרדה השנייה – הרגש שחש ה"אגו" במצבים של סכנה

במאמרו המפורסם "עכבה סימפטום וחרדה" משנת 1926 מגיע פרויד עם תפיסות חדשות לגבי מקורות החרדה. במילותיו, "אין זה פשוט לתפוס את החרדה.. החרדה היא, אם כן, בראש ובראשונה דבר מה שחשים בו. אנו קוראים לה מצב אפקטיבי.. היא נושאת אופי מובהק של אי עונג".

למעשה התפיסה החדשה היא שחרדה מושפעת מרגשות והיא דבר שכאשר האדם מרגיש אותו הוא חש אי עונג. הוא מוסיף ומאפיין אותה: "החרדה נתונה ביחס לציפייה, יחס שאין לטעות לגביו – חרדה מפני משהו. נלווה אליה אופי של חוסר מוגדרות וחוסר אובייקט. אפילו השימוש הנכון בשפה גורס את שינוי שמה של החרדה כאשר היא מוצאת אובייקט, והוא מחליף אותה אז בפחד". החרדה תמיד נוצרת ביחס למשהו שהאדם חושש מפניו, וכאן עושה פרויד הבחנה בין חרדה לפחד: החרדה מופשטת וללא אובייקט מוגדר (כלומר אין לה צורה אלא תחושה, למשל "משהו רע הולך לקרות לי עכשיו ואינני יודע מהו" שגורם לחרדה), לעומת הפחד שגלוי לעין ויש לו אובייקט מוגדר (פחד מפני אדם שאני רואה שבא לתקוף אותי).

.

מהו מקור החרדה?  – לפי התאוריה החדשה החרדה אינה מושפעת מדחפים (מדחף המין = ליבידו) שהינם ביולוגיים ביסודם אלא מושפעת מאפקטים (רגשות). המקור של החרדה זהה להתייחסות בתיאוריה הראשונה הוא הצטברות של עודף גירויים שאינם מוצאים פורקן. ככל שהגירוי חזק יותר כך החרדה שהאדם חווה גדולה יותר.

.

כיצד ה"אגו" מגיב במצבי הסכנה? במהלך חקירותיו רבות השנים הגיע פרויד למסקנה שהחרדה מתמקמת במנגנון הנפשי "אגו" ובמילותיו: "אפשר לדבוק ברעיון שה"אגו" הוא מקום התרחשותה האמתי של החרדה". קודם לכן, במאמרו "האני והסתם" משנת 1923 הציג פרויד לראשונה תיאוריה חדשה על נפש האדם שנקראת המודל הסטרוקטורלי וידועה גם בשם "הטופיקה השנייה" לפיה הנפש נחלקת לשלושה מבנים נפשיים: "אגו", "איד" ו- "סופר אגו". במודל החדש ה"אגו" אחראי לנווט בין הדחפים של ה"איד" שמנסה להשתלט עליו. ה"איד" אף פעם אינו מסופק ממה שהוא "מקבל" ותמיד רוצה עוד ועוד.. ה"אגו" חושש לאבד עליו את השליטה שהתוצאה תהיה שהאדם ייענש במעשיו ויחוש אשמה (נקרא חרדה נוירוטית) לבין ה"סופר אגו" שמזהיר את האדם ברגשות אשמה מפני עונשים חמורים במידה וייענה לדרישות ה"איד" וייבצע מעשה שאינו מוסרי בעיניו (נקרא חרדה מוסרית, פרטים נוספים בהמשך). לדוגמה אישה שגזרה על עצמה דיאטה מרגישה דחף (ה"איד") לאכול קרמבו ונזעקת ע"י ה"סופר אגו" שמסרב שתאכל אותו בטענה שתעלה במשקל. מלבד סכנות פנימיות ה"אגו" ניצב גם בפני סכנות מציאותיות של העולם החיצון (נקרא חרדה מציאותית) למשל פחד מפיגועים או מחלה המעוררת דאגה לבריאות שלנו או של בני המשפחה.

כאשר ה"אגו" מזהה מצב סכנה נוצרת שרשרת פעולות: הוא משתמש במנגנון הגנה שנקרא הדחקה שמנתקת את המחשבות והזיכרונות מהאירוע המאיים והרגשות הנלווים אליו. אותו תוכן מאיים שנדחק ללא מודע נותר כלוא כמו "גוף זר" והאדם חווה חרדה. חרדה שמתפתחת היא סובייקטיבית ומושפעת ממבנה אישיותו, המקום והזמן שבו התרחש האירוע. לכן יכולות להיווצר אין ספור סוגי חרדות.

.

.

מהם מצבי הסכנה

"מצבי הסכנה" הם רבים ותפיסה הפסיכואנליטית של פרויד הוא מבחין בין מספר מצבים משמעותיים שה"אגו" ניצב בפניהם ויכולים לגרום לחרדה: טראומת הלידה, חרדה הקשורה לפרידה ואובדן האובייקט, חרדה הקשורה לחשש מפני אובדן האובייקט, חרדה מוסרית (חרדה מפני אבדן אהבתו של "סופר אגו)" וחרדת הסירוס. נעבור בהרחבה על כל אחד מהם ולבסוף נראה כיצד הטיפול הפסיכואנליטי מציע טיפול בחרדות.

.

חרדה הקשורה לטראומת הלידה – בחקירותיו אחר מקורות החרדה הגיע פרויד למסקנה שטראומת הלידה היא החוויה הראשונה שמהווה מקור ואב טיפוס לרגש החרדה. "היציאה מהרחם של האם טומנת בחובה אפשרות של סכנה ממשית להמשך חייו של העובר שאינו מודע כלל לאפשרות שהלידה עלולה להסתיים במותו". החרדה היא מפני סכנה ממשית ובמילותיו: "התשובה אם כן לשאלתנו בנוגע למשותף לחוויית הלידה ולתחושת חוסר האונים של התינוק הוא ההפרעה האקונומית באמצעות גידולן של עוצמות הגירוי המתחננות לטיפול, וגורם זה הוא, אם כן, הגרעין הממשי של הסכנה".

במהלך הלידה התינוק אינו יכול לחוש בהיעדרה של האם ולכן היא עדיין לא קיימת עבורו כאובייקט. במילותיו של פרויד: "האם כאובייקט נפשי מחליפה אצל הילד את הסיטואציה העוברית הביולוגית. אך אין פירוש הדבר כי אנו רשאים לשכוח כי בחיים התוך רחמיים לא הייתה האם כלל אובייקט, וכי אז לא היו כלל אובייקטים בנמצא". המסקנה היא שהלידה אינה נחווית כפרידה של התינוק מגוף האם, אולם פרויד מציג את טראומת הלידה כסימבולית לחשיפה של האדם לסכנה ממשית לה קרא גם חרדה מציאותית, חרדה מפני העולם החיצון.

 

חרדה הקשורה לפרידה (מהאם) ואובדן האובייקט – האם בהמשגה של פרויד ופסיכואנליטיקאים רבים שחשבו כמוהו נתפסת כאובייקט הראשון והמשמעותי ביותר עבור התינוק. הפרידה של העובר מהאם מתרחשת לאחר הלידה ואז היא כבר משמשת עבור התינוק שנולד כאובייקט והיא זאת שאחראית לספק מענה לצרכיו. לאחר שהתינוק יצא לאוויר העולם הוא לא יוכל לקבל מענה לצרכים והגנה כפי שקיבל בתוך רחם האם.

הידיעה שהאם נוכחת ומספקת את כל צרכיו מרגיעה ומפחיתה את החרדה שלו. אולם מה קורה כאשר האם נעדרת או אינה מגיבה כלפיו? התינוק שעלה בו צורך לאכול למשל ואינו מקבל מענה חש חוסר סיפוק (אי עונג) ובמילותיו של פרויד חש "חסר ישע" עקב התלות באם (ובאחרים). בהקשר הנוכחי רואה פרויד את מצב הסכנה כמושפע מחוויית הסבל הפסיבית של התינוק שמעוררת חרדה עקב תחושת חוסר האונים ואובדן האם.

פרויד מציג סימנים נוספים לתחושות של אי עונג וחוסר ישע: "מאחר ורק מקרים מעטים של ביטויי חרדה בילדות מובנים לנו - לאלו עלינו להיצמד אך יש עוד חוויות כאלו ואילו הם: כאשר הוא נמצא לבדו, כאשר הוא שרוי בחשיכה או לנוכח אדם זר במקום האדם המוכר (האם). ניתן לצמצם את שלושת המקרים לתנאי אחד והוא חסרונו של אדם אהוב (מושאה של התשוקה)". כלומר, אובדן אובייקט האהבה זהו מסמן שמתרחש אצל כל תינוק ומעתה ועד העולם תמיד קיים צורך להיות נאהב ע"י הסביבה. התינוק/ילד מרגיש חרדה כאשר אינו מרגיש אהוב. חרדת נטישה היא דוגמה קלאסית לתחושה של אובדן אובייקט אהבה ממשי. אובדן אובייקט מוחשי יכול להיות בובה/צעצוע, פרידה מגננת/מורה בסיום שנה, אובדן של אדם יקר וגם רגל/זרוע שנקטעה בעקבות תאונה. אובדן אובייקט סימבולי יכול להיות פיטורין מעבודה או רעיון/תכנית שלא ניתן לבצע עקב מגבלה כלכלית שגורם לתחושה של אובדן.

ה

חרדה הקשורה לחשש מפני אובדן האובייקט – פרויד מתאר שני מצבים המאותתים על חרדה אפשרית: במילותיו: "(ה) איתות לחרדה. כלומר, ה"אגו" צופה שיתקבל מצב של חוסר אונים, או שהסיטואציה הנוכחית מזכירה לי אחת מן החוויות הטראומטיות שחוויתי בעבר". אפשרות אחת היא כאשר המנגנון הנפשי "אגו" מזהה סכנה שהולכת וקרבה ומאותת עליה ולכן נקראת חרדה כסיגנל/ אות חרדה למשל חרדה שפורצת רגע לפני תחילת הצגת מצגת עבור חברי הנהלה. האפשרות השנייה שהחרדה נוצרת בעקבות היזכרות (תמונת זיכרון) של אחת החוויות הטראומטיות שהאדם חווה בעברו בהווה. למשל ביקור בגן ציבורי יחד עם בן זוגה שמזכיר לבחורה שעברה פגיעה מינית מספר שנים קודם לכן במקום דומה. פרויד קרא לשחזור של אירוע מהעבר גם בשם "כפיית החזרה" ובמילים אחרות חזרתו של המודחק. הניסיון בקליניקה מראה שבמרבית מהמקרים אות החרדה מתריע ובפועל מדובר ב"חוסר כוונון של המערכת או באזעקת שווא" לרחשיו הפנימיים של האדם. למשל מטופלת שהנה עובדת מסורה ומצטיינת בעבודתה ביצעה טעות חסרת משמעות וחוששת מאוד שתפוטר לבסוף מבינה שהחשיבה הקטסטרופלית הייתה מיותרת והטעות ברת תיקון.

.

חרדת הסירוס  – פרויד מייחס חשיבות גדולה לחרדת הסירוס. ננסה להבין את המשמעות של חרדת הסירוס דרך ההמשגה על תסביך אדיפוס שהיא תגלית פרוידיאנית קלאסית. לפי פרויד תסביך אדיפוס מופיע במהלך ההתפתחות של הילד ומשמש כמארגן מרכזי של חיי הנפש שסביבו נבנית זהותו המינית של האדם. מי היה אדיפוס? במיתולוגיה היוונית מסופר סיפורו של המלך אדיפוס: "המלך אדיפוס, שהרג את אביו לאיוס ונשא את אמו יוקסטה לאישה, אינו אלא מי שמגשים את משאלת ילדותנו". השימוש בסיפור על המלך אדיפוס בא כדי לתאר את השינוי שעובר הילד במהלך ההתפתחות הפסיכו-מינית. בתסביך אדיפוס "בצורתו החיובית" הילד נמשך וחושק באמו המשמשת עבורו אובייקט האהבה הראשון. מקור החרדה הוא החשש שהאב יסרס ויגזול מהילד את הפין, בשל משאלת העריות כלפי האם. "בתוכנה של חרדת הסירוס מצויה ההינתקות מאובייקט אהוב ויקר ביותר", במהותה זוהי חרדה מפני פרידה. חרדת הסירוס היא הכוח המניע לפתרון התסביך האדיפלי מאחר והילד מוותר על מימוש המשאלה לקחת לו את אמו וממיר אותה בהזדהות עם האב, (בתסביך אדיפוס "בצורתו המהופכת" ישנה הזדהות נשית של הילד והזדהות גברית של הילדה). ההפנמה של הילד את מערך היחסים המשולש משמעותית להתפתחותו התקינה. הוא לומד להתבונן על יחסים שאיננו חלק מהם, וכחלק מההתפתחות מפתח התבוננות על המציאות, על האחר ועל עצמו. תהליך זה מאפשר לו בהגיעו לגיל בגרות לפנות לנשים אחרות ולמצוא בהן מקור לסיפוק מיני.

לאקאן פסיכואנליטיקאי צרפתי לקח את הדמות הפיזית של האב (מתסביך אדיפוס) ומחליף אותה כך שמבחינה סימבולית "התרבות" מייצגת אותו כנציג של החוק והסמכות שאחראי על דיכוי, מניעה או הדחקה המופיע בשפה. כלומר, ניתן לבצע סירוס דרך השימוש במילים, כי השפה היא החוק. כך לדוגמה, הורה שמסביר מדוע מסרב להיענות לבקשה של הילד להמשיך לצפות במסך מעבר לשעה שנקבעה או מנהל שמעביר מסר תקיף לעובד שיש מחיר לכל אותם איחורים מדי בוקר לעבודה.

. 

חרדה מוסרית – חרדה מפני אבדן אהבתו של ה"סופר אגו" – החרדה המוסרית מאופיינת במונחים ערכיים של טוב/רע, או במושגים של מותר/אסור והיא חרדה חברתית מאחר והיא מתייחסת להתנהגות ביחס לכללים ונורמות מקובלים. כאמור, ב"אני והסתם" משנת 1923 מחלק לראשונה פרויד את נפש האדם לשלושה מבנים נפשיים: "אגו", "איד" ו- "סופר אגו".

שני המנגנונים הנפשיים ה"אגו" וה"סופר אגו" מתפתחים כחלק מתהליכי הזדהויות של הילד עם האב והאם. ה"סופר אגו" נבנה גם מן ההזדהויות עם איסורי ההורים, כלומר גם עם מה שהם אוסרים עליו, וזה פועל בשתי צורות: האחת מעודדת אותו להיות כמו האב, והשנייה אוסרת עליו להיות כמו האב כי יש דברים שרק לאב מותר לעשות כמו למשל יחסי מין עם האם. מילת המפתח היא איסורים והמחיר שכל אחד חש כאשר פועל בניגוד למה שנאסר עליו. החרדה המוסרית כאמור חברתית במהותה כך לדוגמה, בן זוג שבגד באשתו חש אשמה גדולה על מעשיו וחושש שהסוד יתגלה והיא תתגרש ממנו. בדוגמה הנוכחית האיסור הוא לא לבגוד. שקרים, גנבות והעתקה במבחנים הן חלק מהדוגמאות הנוספות לפעולות שמקבלות הגדרה של איסורים ומתפרשות ע"י החברה כלא מוסריות.

חומרת התגובה של ה"סופר אגו" משתנה מאדם לאדם ותלויה בפתרון התסביך האדיפלי: "ככל שתסביך אדיפוס היה חזק יותר, כן ישלוט אחר כך ה"סופר אגו" במידת חומרה גדולה יותר על ה"אגו" כמצפון, המעניש בתחושות רגשיות של אשמה" (שלרוב אינן מודעות).

.

 

טיפול פסיכואנליטי בחרדה

לפי הגישה הפסיכואנליטית לכל אדם תהליכים נפשיים לא מודעים שהודחקו ומשפיעים עליו בחיי היומיום. המטרה המרכזית בטיפול בחרדה הוא להגיע לשורש הבעיה באמצעות העלאה למודע את התכנים הלא מודעים שהודחקו בחיי הנפש ונקשרו לסימפטום ולמצוקה הרגשית. הטיפול מאפשר לאדם לקדם את התובנה שלו, להבין טוב יותר את עולמו הפנימי ולעבוד על הקונפליקטים הפנימיים והמחשבות השליליות שמשפיעות עליו כדי להקל על סבלו ולהשתחרר מהמצוקה הרגשית.

הקושי להבין לבד את מקור הבעיה כשלעצמו מוביל לתחושה של תסכול וגורם למועקה פנימית. מניסיוני המקצועי עצם ההקשבה למילים, לרגשות, מחשבות, דחפים, משאלות, חלומות והתנהגות המטופל בחיי היומיום מסייעים להפחית חרדה. מטרות הטיפול בחרדה הן: להפחית עודף אנרגיה נפשית "הכלואה בגוף" כדי לגרום להקלה במתח הנפשי ובמצב הרוח. להגמיש את החשיבה הביקורתית והשיפוטית שאופיינית למנגנון הנפשי "סופר אגו" ולסייע למטופל להשתחרר, לשנות או לפחות לעדן את המחשבות והאמונות השליליות. ליצור אצלו שיח פנימי כדי ליצור תהליכי חשיבה באופן שהדיבור החדש יהיה חיובי יותר ותואם את המציאות הסובייקטיבית. לסייע למטופל גם להיות מודע יותר למגבלות האישיות ולקבל אותן. התהליך הטיפולי מסייע גם בהבנה מעמיקה יותר את הבעיה באמצעות מתן פרשנות ופענוח תכנים לא מודעים שנקשרו לחרדה, ויצירת תובנה המסייעת להפחית חרדה ואת הסבל והכאב הנפשי הנלווה אליה.

.

מטרת הטיפול היא להגיע לשורש הבעיה כדי להפחית או להשתחרר מהחרדה ולגרום לתחושת הקלה

.

סיפורי מקרה

גבר הלוקה בחרדה על רקע תחושת אשמה: גבר בשנות הארבעים לחייו פנה לטיפול עקב תחושות אשמה ומועקה, קשיים בבליעה, חוסר סובלנות כלפי הזולת ועצבנות. מהסיפור עולה כי תקופה קצרה לאחר שהאם אושפזה בבית החולים חלה החמרה במצבה הרפואי ובאופן הדרגתי לבסוף נפטרה. במהלך המפגשים סיפר על היחסים המורכבים עם האם, ונתגלה כי ההבטחה הלא מודעת שיחזיר את האם הביתה קשורה לצורך תמידי שתאהב אותו. היכולת של המטופל להבין שהוא לא היה אחראי למותה הוביל לירידה משמעותית בעוצמת הסימפטומים.      

אישה שחווה חרדה על רקע דאגה מתמדת לבני משפחתה: אישה בשנות החמישים לחייה פנתה לטיפול בעקבות עייפות גדולה, נדודי שינה ותחושת מחנק בגרון. במהלך הטיפול עלו זיכרונות טראומתיים הקשורים בדאגות בלתי פוסקות שלה לבעלה. בנוסף פעלה ללא הרף לסייע לבני משפחתה בכל צורכיהם עד כדי ויתור עצמי. כאשר הבינה שבני המשפחה יכולים וצריכים להתמודד עם חייהם מבלי שתלווה אותם בכל דבר אפשרה לעצמה להיות פחות משמעותית לבעלה ולבני משפחתה וחזרה לעסוק בתחביבים ישנים שאפשרו לה סוף סוף להתמקד בעצמה.

.

נשארת עם שאלות על טיפול בחרדה? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

.

מאמרים נוספים

חרדת בחינות

פסיכותרפיה למבוגרים

שאלות ותשובות

.

טיפול בחרדה
טיפול בחרדה ע
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support