טיפול בחרדה

דה מהי? מהם הסימפטומים הרגשיים והגופניים המאפיינים חרדה? ניתן לסייע בפתרון הבעיה ע"י הקשבה, הבנת הבעיה ומתן משמעות לגורמים שהובילו ליצירת החרדה!

ת

במהלך החיים כל אחד מאתנו התנסה בתחושות שונות של חרדה שהיא חלק משגרת חיינו. חרדה היא תחושה כללית של חוסר שקט הגורמת לחשש ואיום מפני סכנה הנשקפת לאדם. המטרה המרכזית בטיפול בחרדה היא למצוא את הסיבות שגרמו להיווצרותה כדי להפחית את הסבל והכאב ולהוביל לשחרור ותחושת הקלה. 

הפרעת חרדה נחשבת כיום לתופעה הנפשית הנפוצה ביותר בעולם. היא משפיעה על האדם במיוחד בתקופות מתוחות בהן הוא חווה הרבה לחץ. אין אדם שלא חווה חרדה מעת לעת במהלך חייו כי לכולנו ישנה איזה פוביה אחת או שתיים שאנחנו סובלים ממנה: פחד מחיה, ממעליות, חרדה מטיסות והחרדה האקטואלית מפני נגיף הקורונה. המחקרים מראים שחרדה בעצמה ותדירות נמוכה חיונית ומשמעותית לאדם מאחר והיא מעוררת להתפתחות ועשייה ומשמשת תפקיד חשוב לנפש האדם. חרדה מופיעה ללא סיבה ברורה ולרוב מתבטאת בתחושה של חוסר שקט פנימי המתבטאת לרוב בתגובות רגשיות ללא סיבה ממשית הנראית לעין, תחושות גופניות לא נעימות ועיסוק במחשבות בעלות תוכן של דאגה. חרדה יכולה להיות בנושא בריאות ושלום המשפחה למשל אם שדואגת ללא סיבה מוצדקת לבריאותם של בני משפחתה, חשש שהשארנו את הדלת לא נעולה, לא קבלנו ציון רצוי במבחן וחוששים לאכזב את ההורים. החרדה יכולה לפרוץ גם מעצם מחשבה על עניין שמעורר פחד כמו במקרה של אדם שמשוכנע שחלה בסרטן ומסרב להיבדק.

לא כל מי שחש חרדה מדי פעם סובל מהגדרה רפואית של "הפרעת חרדה". חרדה נחשבת לפתולוגית כאשר מצבים מעוררי חרדה זוכים לתגובה מוגזמת מבחינת העצמה, משך התגובה ותדירות הופעתם. הפרעת חרדה עשויה להתפרץ מסיבות שונות כמו טראומה בעקבות התעללות רגשית וגופנית בתקופת הילדות ומצבים טראומטיים כמו תקיפה מינית או פיגוע חבלני. חרדה גורמת למצוקה וסבל נפשי שגורם לכאב ופוגע בכל תחומי החיים לימודים, עבודה, משפחה וגם להוביל לדיכאון (לקריאה נוספת במאמר טיפול בדיכאון) לכן כאשר אנו מזהים סימפטומים של חרדה לא כדאי לחכות שהבעיה תחריף אלא לפנות בהקדם להתייעצות מקצועית.

.

לשאלות נוספות על טיפול בחרדה או לפגישת היכרות ניתן לפנות אליי ואשמח לסייע לכם בכל אשר תצטרכו. ליצירת קשר לחצו כאן

 .

.

1. סימפטומים של חרדה

הסימפטומים של חרדה הם רבים ומגוונים ועשויים להשפיע על האדם מבחינה רגשית, גופנית, קוגניטיבית והתנהגותית. בחשיבה הפסיכואנליטית מצוקה רגשית נקראת סימפטום המהווה גורם מרכזי שבגללו האדם מגיע לטיפול נפשי. לרוב הסימפטום לא מודע והתלונה בטיפול מתייחסת לתיאור חיצוני כמו בפנייה עקב חרדה שהסיבות לכך אינן ברורות. הסימפטום הוא הציר המרכזי שהטיפול נסוב סביבו ומטרת הטיפול הוא לסייע לפונה להבין מה מסתתר מאחורי החרדה ולכן להבנת הסימפטום חלק משמעותי ביצירת שינוי.

סימפטומים רגשיים – לרוב מתבטאים בתחושת חוסר אונים, חוסר וודאות וצורך בשליטה. תלונות נוספות של חשש, מתח, עצבנות, דריכות, דאגה ובלבול.

סימפטומים גופניים – מושפעים מהקשר שבין המתרחש בגוף למצב החרדה ובאים לידי ביטוי בתלונות על תחושת מחנק בגרון, קוצר נשימה ובחילות. תלונות נוספות יכולות להיות כאבי בטן, דפיקות לב מואצות, מתח בשרירים, יובש בשפתיים, חולשה, סחרחורת, צמרמורת והזעה.

סימפטומים קוגניטיביים – עיסוק מוגבר במחשבות בלתי פוסקות בעלות תוכן של דאגה וחששות מפניי העתיד וחשיבה ואמונות לא רציונליות המתבטאות לרוב בחשיבה קטסטרופלית על אסון גדול שהולך להתרחש.

סימפטומים התנהגותיים – אלו סימפטומים המתייחסים להשפעת החרדה על ההתנהגות כאשר התגובה העיקרית לחרדה היא הימנעות מסיטואציות או מקומות שבהם התרחשו התקפי החרדה בעבר או שקיים חשש שיתרחשו בהם שוב..

.

2. סוגי חרדות לפי ספר האבחנות הרפואי

ספר האבחנות הרפואי המאבחן ומסווג הפרעות נפשיות, מבחין בין מספר הפרעות חרדה שכל אחת מהן יכולה להתבטא בעוצמות שונות ובשילוב עם סימפטומים שונים.

הפרעת חרדה כללית  (GAD) – מאופיינת בדאגה בלתי פוסקת, מוגזמת ולרוב אינה רציונלית ביחס לאירועים בחיי היומיום ועתיד שנתפס מסוכן. לדוגמא אישה שדואגת ללא הפסקה שהיא חולה בסרטן למרות שהיא בריאה גופנית. משפט שמאפיין דאגנות הוא: "מה יקרה אם?.."

הפרעות פוביה – זוהי הפרעת חרדה שנקשרת למצבים או נסיבות ספציפיים. הסובלים מפוביה מתנהגים בצורה של הימנעות כאמצעי להתמודדות עם הפחדים. נהוג לחלק פוביות לשלוש סוגים:

א. פוביה ייחודית או ספציפית –  פוביה מבעלי חיים כמו כלבים, נחשים ועקרבים. פחד גבהים כמו מעליות וטיסות, ברקים ורעמים. כמו כן, מצבים רפואיים כמו פחד מטיפול שיניים וקבלת זריקה.

ב. פוביה/חרדה חברתית – פחד מפני ביקורת, פגיעה, השפלה ומבוכה מפני קהל במצבים חברתיים כמו הרצאה או הופעה.

ג. אגורפוביה –  מאופיינת בפחד מפני שהייה במקומות פתוחים או סגורים מחשש שיהיה קושי להיחלץ או לקבל עזרה בשעת הצורך. "הבריחה" מהמקום עלולה להיות קשה מבחינה פיזית ומביכה מבחינה רגשית. לדוגמה, אדם הסובל מאגורפוביה שנפרדים ממנו באמצע הרחוב עשוי לחטוף התקף חרדה באופן מידי.

.

הפרעת פאניקה – זהו התקף חרדה פתאומי המופיע ללא התראה מוקדמת. התקף פאניקה ממוקד בזמן וכולל מהלך של התגברות, הקצנה ורגיעה. מאותו רגע שנוצר חיבור בין הזיכרון לחוויה הרגשית האדם עשוי לנקוט בדרך של הימנעות מאירועים או מצבים כשיטה. למשל אדם שחושש לצאת מביתו כי הוא משוכנע שהולך לאבד את השליטה על הסוגרים בגופו מחוץ לביתו. דוגמה נוספת: הימנעות מנסיעה למקומות מרוחקים עקב חשש לחטוף התקף לב בדרך מבלי יכולת לקבל עזרה רפואית.

הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) – חרדה המאופיינת במחשבות כפייתיות ושימוש בפעולות קומפולסיביות שמטרתן להפחית חרדה. הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית עשויים לחשוב או להתנהג בצורות שונות כדי להחזיר את השליטה לחייהם ועשויים לקיים טקסים מגוונים: מחשבות ואמונות טפלות, ניקיון כפייתי, טקסים כפייתיים, אגירת חפצים, בדיקות חוזרות של פעולה וסידור כפייתי. הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית עשויים להזדקק לטקסים מסוימים כגון חזרה על פעולה מספר קבוע של פעמים כדי לחוש שליטה במצב. פרטים נוספים ניתן לקרוא במאמר הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) 

פוסט-טראומה (PTSD) – זהו מצב נפשי שנוצר כתגובה לאירוע המוגדר כחריג ודרמטי שלא ניתן להסביר את התרחשותו באמצעות במילים. האדם יכול לחוות את האירוע או לצפות בו. הסימפטומים האופייניים לפוסט טראומה מתבטאים: במחשבות מטרידות וסיוטים חוזרים של האירוע, עצבנות והימנעות מגירויים הקשורים בטראומה ועוררות גופנית מוגברת. פרטים נוספים ניתן לקרוא במאמר פוסט טראומה(PTSD) 

.

.

3. חרדה ממבט פסיכואנליטי

לפני שנעסוק בחרדה חשוב שנעשה אבחנה בין פחד לחרדה שהפכו למטבע לשון בשפה שרבים משתמשים בהם באופן יומיומי וישנה נטייה לבלבל ביניהם, ופעמים רבות כאשר משתמשים במילה פחד מתכוונים לחרדה וההפך. נציג את המשותף להם ובמה הם נבדלים האחד מהשני ובחלק השני והשלישי נעסוק בתיאוריות החרדה שפיתח פרויד שהיה הפסיכואנליטיקאי הראשון שחקר בהרחבה את תופעת החרדה ושילב אותה בתיאוריה הפסיכואנליטית שלו. נתייחס לשתי התיאוריות המרכזיות שפיתח ונתייחס לגורמים המרכזיים לחרדה, משמעותה ותפקידה בחיי הנפש ובחלק הרביעי נעסוק בגורמים נוספים שעשויים להוביל לחרדה לפי ההמשגה הפרוידיאנית.

.

א. פחד וחרדה 

לרוב לתחושות של פחד וחרדה נלווים סימפטומים גופניים זהים וההבדל המשמעותי ביניהם הוא במוקד הגירוי שיוצר אותם. בעוד שתחושת פחד עולה מול גירוי חיצוני ספציפי וגלוי לעין שנתפס כמאיים באופן ממשי ומידי כמו למשל, פחד למראה חיה מסוכנת כמו נחש. חרדה לעומת זאת, עולה מגירוי פנימי המתבטא בחוסר שקט, תגובות רגשיות ותגובות גופניות לא נעימות ובד"כ מדובר באיום דמיוני ללא סיבה ממשית או רציונלית. בעוד שהפחד וגם פוביה מתקשר יותר להתנהגויות אקטיביות ספציפיות שניתן להימנע מהן, כמו במקרה של פחד מכלבים פעולת ההימנעות תהיה לא ללטף ולהתרחק ממנו לעומת זאת חרדה היא תוצאה של סכנה ממשית שנתפסת כבלתי ניתנת לשליטה ושלא ניתן להימנע ממנה. הפחד הוא צורך קיומי שבעבר היה משמעותי מאוד לאדם הקדמון שחי בשגרת חיים של סכנות ואיומים מפני חיות טרף. ככל שהגירוי החיצוני היה בלתי צפוי וגדול יותר כך תחושת הפחד הייתה גדולה יותר. הסכנות האורבות לאדם המודרני כיום ברובן אינן פיזיות, אך עדיין ישנן סיטואציות מאיימות שניתן להיחשף אליהן כמו אדם שצופה באחר ששולף סכין או אקדח המעוררות אימה ופחד. לפחד תפקיד משמעותי בהישרדות של האדם והוא משמש אמצעי להרחקתו מפני הסכנה הנשקפת לחייו. פחד והתקפי חרדה אילו מצבים שבהם הגוף מבצע פעולות אוטומטיות כתגובה לאירוע והתוצאה היא: שהדופק עולה, ישנה עלייה בקצב הלב ובלחץ הדם כדי להזרים דם לאיברים החיוניים, והפרשה של אדרנלין המסייעת לאדם לפעול מבלי להרגיש כאב או עייפות. בהתאם לאופן שבו הוא מבין את הסיטואציה הוא בוחר להילחם או לברוח (נקרא בלעז Fight or Flight). לעומת פחד, במצבי חרדה שונים במקום להילחם או לברוח האדם לרוב קופא על שמריו ומוצף במחשבות ורגשות על משהו "רע" שצפוי לקרות לו באותו רגע.

.

ב. מודל ההתמרה של הליבידו

מודל ההתמרה של הליבידו היא תיאורית החרדה הראשונה שפיתח פרויד וניעזר במושגים דחף וליבידו כדי להסביר את הגורם להיווצרותה.

בין דחף לליבידו – השימוש הראשון המשמעותי שעשה פרויד במונח "דחף" הופיע במאמר "שלוש מסות על התאוריה של המיניות" משנת 1905 והוא מכיל בתוכו חקירה מקיפה ומעמיקה לגבי מקורות הדחף. פרויד הגיע למסקנה שהדחף האנושי הוא מיני ודחפי מיסודו, ומופיע כבר בילדות המוקדמת, למשל בצורה של אוננות אוטו ארוטית של הילד הצעיר המשחק באיבר מינו (הדחף כשלעצמו גם מעורר חרדה, פרטים נוספים במאמר פחדים וחרדות של ילדים). המסקנה שהדחף מיני מופיע כבר בתקופת החיים הראשונה הייתה מרעישה ובעלת חשיבות עצומה להתפתחות התאוריה הפסיכואנליטית. המושג דחף זכה להתייחסויות נוספות עליו לא נרחיב כאן, אולם בגרסתו הסופית נחלק לדחף החיים (דחף המין) ודחף המוות: פרויד ראה את שני הדחפים כעקרונות בסיסיים שמניעים בני אדם לסיפוק ואושר כאשר מדובר בדחף החיים, ולעבר תוקפנות הרסנית כלפי העצמי או האחר כאשר מדובר בדחף המוות. דחף המין בהמשגה של פרויד הוא הליבידו.  

ליבידו – פרויד מתייחס לליבידו דרך התפתחות המושג נרקיסיזם הלקוח מהמיתולוגיה היוונית ומציין את האהבה שהאדם חש כלפי עצמו. אותה אהבה עצמית שמבוססת על אנרגיה נפשית נקראת ליבידו. ליבידו זוהי אנרגיית החיים שמעוררת, מניעה ודוחפת את האדם לעשייה. בתחילת החיים מתפתח הנרקיסיזם הראשוני, זהו נרקיסיזם בראשיתי החיוני ומשמעותי להתפתחות ומאופיין בהשקעת האנרגיה הנפשית כלפי העצמי. דבר שמתחיל בתקופת התינוקות ונמשך בילדות כך שהילד עסוק בהשקעת האנרגיה הליבידינלית בצרכים של עצמו, וממקם את עצמו כאובייקט אהבה (של אימא) וכמרכז העולם ומתקשה להכיר בצרכים של האחר. נרקיסיזם שניוני זהו שלב מתקדם יותר בהתפתחות האדם שבו האנרגיה הנפשית מופנית גם כלפי אובייקטים חיצוניים כמו ההורים, חברים ובגיל מבוגר יותר גם בקיום יחסי מין. פרויד ראה בדחף המיני (ליבידו) במובנו הרחב לא רק כמאפשר סיפוק והנאה מיחסי מין אלא גם דחף לעשייה של: אכילה, ריצה, שירה, ריקוד וספורט ועוד..

הגורם לחרדה = מקור החרדה – פרויד ראה במערכת הנפשית מערכת סגורה שיש בה כמות אנרגיה קבועה שאינה משתנה. הדחף פועל באופן קבוע מתוך צורך להשיג מטרה מסוימת כמו תחושת שובע. ראשיתו של הצורך במתח פנימי או גירוי חיצוני שנוצר שמושפע מבחוץ. כאשר הגירוי מקבל מענה מערכת העצבים פורקת את המתח הראשוני שנוצר ובדוגמה של הצורך להיות שבע האוכל היה האמצעי שסיפק את המטרה. השאלה מה קורה כאשר הצורך אינו מסופק? ככל שחולף הזמן והצורך אינו מסופק מצטברת יותר ויותר אנרגיה נפשית בגוף שלא נעשה בה שימוש והמתח הפנימי הולך וגובר, בדוגמה של הצורך לשובע תחושת הרעב גוברת. מאחר והדחף לא קיבל מענה הצטברה אנרגיה נפשית עודפת שלא קבלה מענה שעוברת תהליך של התמרה ו"נשפכת" על הגוף והיא מהווה מקור לחרדה. באותו אופן מחשבות בעלות אופי של דאגה כמו חשש לבריאות או פיטורין מעבודה שלא קבלו מענה ופורקן רגשי עוברים תהליך זהה של עודף אנרגיה המעורר לבסוף חרדה. גם צורך שקיבל מענה חלקי כלומר ליבידו שלא התפרק בצורה מספקת עשוי לגרום לחרדה.  

.

לסיכום - מודל ההתמרה מסביר חרדה כתוצאה מהצטברות עודפת של אנרגיה שהצורך לא קיבל מענה והאנרגיה הנפשית הלא מנוצלת נשפכה על הגוף וגורמה להיווצרות חרדה

 .

ג. חרדה נוצרת מעודף רגשות

חרדה הנוצרת מעודף רגשות היא התאוריה השנייה של פרויד על חרדה. זהו המודל השני במאמרו המפורסם "עכבה סימפטום וחרדה" משנת 1926 מגיע פרויד עם תפיסות חדשות לגבי מקורות החרדה. במילותיו, "אין זה פשוט לתפוס את החרדה.. החרדה היא, אם כן, בראש ובראשונה דבר מה שחשים בו. אנו קוראים לה מצב אפקטיבי.. היא נושאת אופי מובהק של אי עונג". לפי התפיסה החדשה חרדה נוצרת מעודף רגשות וגורמת לתחושה של אי עונג לדוגמה, תחושה של חוסר וודאות המלווה במתח ועצבנות. הוא מוסיף ומאפיין אותה: "החרדה נתונה ביחס לציפייה, יחס שאין לטעות לגביו – חרדה מפני משהו. נלווה אליה אופי של חוסר מוגדרות וחוסר אובייקט. אפילו השימוש הנכון בשפה גורס את שינוי שמה של החרדה כאשר היא מוצאת אובייקט, והוא מחליף אותה אז בפחד". הדבר השני הוא שהחרדה תמיד נוצרת ביחס למשהו שהאדם חושש מפניו ופרויד מבחין בין פחד לחרדה. בעוד שהפחד גלוי לעין ויש לו אובייקט מוגדר לפחד ממנו לדוגמה, פחד מפני אדם שאני רואה שבא לתקוף אותי, לעומתו החרדה מופשטת ואין לה אובייקט מוגדר למשל תחושה פנימית (התקף פאניקה) עם מחשבה: "מה קורה לי.. אני מרגיש שאני הולך למות"..

הגורם לחרדה = מקור החרדה – לפי תאוריית החרדה השנייה מסביר פרויד שהחרדה אינה מושפעת מדחפים שהם ביולוגיים ביסודם אלא כאמור מושפעת מרגשות שליליים (אפקטים). מקור החרדה באופן דומה לתיאורית החרדה הראשונה נוצר מהצטברות של עודף גירויים=רגשות שלא עברו תהליך של פורקן..

החרדה נוצרת מקונפליקט פנימי ומאיום חיצוני – במהלך חקירותיו רבות השנים הגיע פרויד למסקנה שהחרדה נמצאת במנגנון הנפשי "אגו" ובמילותיו: "אפשר לדבוק ברעיון שה"אגו" הוא מקום התרחשותה האמתי של החרדה". קודם לכן, במאמרו "האני והסתם" משנת 1923 הציג פרויד לראשונה תיאוריה חדשה על נפש האדם שנקראת המודל הסטרוקטורלי וידועה גם בשם "הטופיקה השנייה" לפיה הנפש נחלקת לשלושה מבנים נפשיים: "אגו", "איד" ו- "סופר אגו". במודל החדש ה"אגו" אחראי לנווט בין הדחפים של ה"איד" שמנסה לשלוט עליו ואף פעם אינו מסופק ממה שהוא "מקבל" ותמיד רוצה עוד (עוד גלידה, סקס, סמים..) וה"אגו" שנמצא בקונפליקט מנסה לשלוט בו כדי להימנע מקבלת עונש ולהרגיש אשמה (נקרא חרדה נוירוטית) מפני ה"סופר אגו" שמזהיר ברגשות אשמה מפני עונשים חמורים במידה וייענה לדרישות ה"איד" וייבצע מעשה שאינו מוסרי בעיניו (נקרא חרדה מוסרית, פרטים נוספים בהמשך). לדוגמה אישה שגזרה על עצמה דיאטה מרגישה דחף (ה"איד") לאכול ללא הפסקה ונזעקת ע"י ה"סופר אגו" לאחר שסיימה לאכול המאיים בתחושות אשמה. מלבד סכנות פנימיות ה"אגו" ניצב גם בפני סכנות מציאותיות של העולם החיצוני (נקרא חרדה מציאותית) למשל דאגה לבריאות שלנו ובני המשפחה, בעקבות פגיעה מינית או פיגוע טרור.

הדחקה מפחיתה חרדה – כאשר ה"אגו" מזהה מצב סכנה נוצרת שרשרת פעולות: הוא משתמש במנגנון הגנה שנקרא הדחקה שמנתקת את המחשבות והזיכרונות מהאירוע המאיים והרגשות הנלווים אליו. אותו תוכן מאיים שנדחק ללא מודע נותר כלוא כמו "גוף זר" והאדם חווה חרדה. ראוי להדגיש כי חרדה שמתפתחת היא סובייקטיבית ומושפעת ממבנה אישיותו, המקום והזמן שבו האירוע התרחש. המשמעות שיכולות להיווצר אין ספור סוגי חרדות שהן אישיות למשל חרדה מדמות מפחידה כמו "שטן", חרדת בחינות, מטיסה, מפריצה לבית ועוד.

.

לסיכום - מודל החרדה השני מסביר חרדה כתוצאה מעודף גירויים שלא התפרקו. החרדה יכולה להיווצר מקונפליקט פנימי או חיצוני ועודף הרגשות עשוי להוביל גם לטראומה.

.

ד. גורמים נוספים לחרדה בהמשגה הפרוידיאנית

בחלק זה נתייחס לגורמים נוספים שעשויים להוביל להיווצרות של חרדה לפי ההמשגה הפרוידיאנית.

חרדה מפני מציאות לא צפויה – בחקירותיו אחר מקורות החרדה הגיע פרויד למסקנה שטראומת הלידה היא החוויה הראשונה שמהווה מקור ואב טיפוס לרגש החרדה. "היציאה מהרחם של האם טומנת בחובה אפשרות של סכנה ממשית להמשך חייו של העובר שאינו מודע כלל לאפשרות שהלידה עלולה להסתיים במותו". החרדה היא מפני סכנה ממשית ובמילותיו: "התשובה אם כן לשאלתנו בנוגע למשותף לחוויית הלידה ולתחושת חוסר האונים של התינוק הוא ההפרעה האקונומית באמצעות גידולן של עוצמות הגירוי המתחננות לטיפול, וגורם זה הוא, אם כן, הגרעין הממשי של הסכנה". במהלך הלידה התינוק אינו יכול לחוש בהיעדרה של האם ולכן היא עדיין לא קיימת עבורו כאובייקט. במילותיו של פרויד: "האם כאובייקט נפשי מחליפה אצל הילד את הסיטואציה העוברית הביולוגית. אך אין פירוש הדבר כי אנו רשאים לשכוח כי בחיים התוך רחמיים לא הייתה האם כלל אובייקט, וכי אז לא היו כלל אובייקטים בנמצא". המסקנה היא שהלידה אינה נחווית כפרידה של התינוק מגוף האם, אולם פרויד מציג את טראומת הלידה כייצוג לחרדה מפני מציאות שאינה צפויה.  

חרדה מפני חוסר אונים ותחושת ריקנות – האימא בהמשגה של פרויד ופסיכואנליטיקאים רבים שחשבו כמוהו נתפסת כאובייקט הראשון והמשמעותי ביותר עבור התינוק. הפרידה של העובר מהאם מתרחשת לאחר הלידה ואז היא כבר משמשת עבור התינוק שנולד כאובייקט והיא זאת שאחראית לספק מענה לצרכיו. לאחר שהתינוק יצא לאוויר העולם הוא לא יוכל לקבל מענה לצרכים והגנה כפי שקיבל בתוך רחם האם. הידיעה שהאם נוכחת ומספקת את צרכיו מרגיעה ומפחיתה את החרדה שלו. מה קורה כאשר האם נעדרת או אינה מגיבה כלפיו? התינוק שעלה בו צורך לאכול לדוגמה, ואינו מקבל מענה חש חוסר סיפוק (אי עונג) ובמילותיו של פרויד חש "חסר ישע" עקב התלות באם. בהקשר הנוכחי רואה פרויד את מצב הסכנה כמושפע מחוויית הסבל הפסיבית של התינוק שמעוררת חרדה המיוצגת בשפה במילים כמו חוסר האונים, "כלום" ו"ריקנות".

פרויד מציג סימנים נוספים לתחושות של אי עונג וחוסר ישע בילדות: "מאחר ורק מקרים מעטים של ביטויי חרדה בילדות מובנים לנו - לאלו עלינו להיצמד אך יש עוד חוויות כאלו ואילו הם: כאשר הוא נמצא לבדו, כאשר הוא שרוי בחשכה או לנוכח אדם זר במקום האדם המוכר (האם). ניתן לצמצם את שלושת המקרים לתנאי אחד והוא חסרונו של אדם אהוב (מושאה של התשוקה)". כלומר, האם מייצגת את אובדן אובייקט האהבה, זוהי תחושה של אובדן שקיימת אצל כל אחד בילדות המוקדמת ובכל תקופת חייו תמיד האדם מרגיש צורך להיות נאהב ע"י הסביבה וכאשר אינו מרגיש אהוב חש חרדה. חרדת נטישה היא דוגמה קלאסית לתחושה של אובדן אובייקט אהבה ממשי. אובדן אובייקט מוחשי יכול להיות בובה/צעצוע, פרידה מגננת/מורה בסיום שנה, אובדן של אדם יקר וגם רגל/זרוע שנקטעה בעקבות תאונה. אובדן אובייקט מופשט יכול להיות פיטורין מעבודה או רעיון/תכנית שלא ניתן לבצע עקב מגבלה כלכלית שגורמת לתחושה של אובדן..

חרדה כסיגנל/ אות של חרדה  – פרויד מתאר שני מצבים המאותתים על חרדה אפשרית: במילותיו: "(ה) איתות לחרדה. כלומר, ה"אגו" צופה שיתקבל מצב של חוסר אונים, או שהסיטואציה הנוכחית מזכירה לי אחת מן החוויות הטראומטיות שחוויתי בעבר". אפשרות אחת היא כאשר המנגנון הנפשי "אגו" מזהה סכנה שהולכת וקרבה ומאותת עליה ולכן היא אות חרדה לדוגמה, פרץ רגשות המוביל לתחושת חרדה רגע לפני תחילת הצגת מצגת עבור חברי הנהלה או הרצאה בפני קהל. האפשרות השנייה היא שהחרדה נוצרת בעקבות היזכרות (תמונת זיכרון) של אחת החוויות הטראומטיות שהאדם חווה בעברו בהווה. לדוגמה, ביקור בגן ציבורי יחד עם בן זוגה שמזכיר לה שמספר שנים קודם לכן עברה פגיעה מינית במקום דומה. לפעולה של שחזור אירוע מהעבר קרא פרויד בשם "כפיית החזרה" או במילים אחרות חזרתו של המודחק. הניסיון בקליניקה מראה שבחלק מהמקרים אות החרדה פועלת בצורה נכונה ובמקרים אחרים מתריעה בעצמה חזקה מדי מהמצב הממשי בפועל ומדובר ב"חוסר כוונון של המערכת" עקב דריכות יתר. לדוגמה, עובדת המצטיינת בעבודתה משוכנעת שתפוטר לאחר שגילתה באופן מקרי שלאחר שמסרה למנהלה מכתב שהכינה עבורו מספר טעויות כתיב. לאחר שנרגעה הבינה שהחשיבה הקטסטרופלית הזעיקה אותה לחינם ויש לה מספיק זמן לתקן ולמסור שוב..

חרדת מפני פרידה או נטישה – בתיאוריה הפסיכואנליטית מייחס פרויד חשיבות גדולה לחרדת הסירוס. ננסה להבין את המשמעות של חרדת הסירוס דרך ההמשגה על תסביך אדיפוס שהיא תגלית פרוידיאנית קלאסית. לפי פרויד תסביך אדיפוס מופיע במהלך ההתפתחות של הילד ומשמש כמארגן מרכזי של חיי הנפש שסביבו נבנית זהותו המינית של האדם. מי היה אדיפוס? במיתולוגיה היוונית מסופר סיפורו של המלך אדיפוס: "המלך אדיפוס, שהרג את אביו לאיוס ונשא את אמו יוקסטה לאישה, אינו אלא מי שמגשים את משאלת ילדותנו". השימוש בסיפור על המלך אדיפוס מתאר את השינוי שעובר הילד במהלך ההתפתחות הפסיכו-מינית. בתסביך אדיפוס "בצורתו החיובית" הילד נמשך וחושק באמו המשמשת עבורו אובייקט האהבה הראשון. מקור החרדה הוא ממשי ואתו החשש שהאב יסרס ויגזול מהילד את הפין, בשל משאלת העריות כלפי האם. "בתוכנה של חרדת הסירוס מצויה ההינתקות מאובייקט אהוב ויקר ביותר", במהותה זוהי חרדה מפני פרידה. חרדת הסירוס היא הכוח המניע לפתרון התסביך האדיפלי מאחר והילד מוותר על מימוש המשאלה לקחת לו את אמו וממיר אותה בהזדהות עם האב, (בתסביך אדיפוס "בצורתו המהופכת" ישנה הזדהות נשית של הילד והזדהות גברית של הילדה). ההפנמה של הילד את מערך היחסים המשולש משמעותית להתפתחותו התקינה. הוא לומד להתבונן על יחסים שאיננו חלק מהם, וכחלק מההתפתחות מפתח התבוננות על המציאות, על האחר ועל עצמו. תהליך זה מאפשר לו בהגיעו לגיל בגרות לפנות לנשים אחרות ולמצוא בהן מקור לסיפוק מיני.

לאקאן פסיכואנליטיקאי צרפתי לוקח את הדמות הפיזית של האב (מתסביך אדיפוס) ומחליף אותה במילים כי השפה היא מערכת חוקים. כך לדוגמה, הורה שמסביר מדוע מסרב להיענות לבקשה של הילד להמשיך לצפות במסך מעבר לשעה שנקבעה או שמסביר מדוע מסרב לאשר שעות נוספות מעבר למכסה שנקבעה בעבודה מגדירים באמצעות המילים חוקים חברתיים.. 

חרדה מפני אי עמידה בנורמות חברתיות – החרדה המוסרית מאופיינת במונחים ערכיים של טוב/רע, או במושגים של מותר/אסור והיא חרדה חברתית מאחר והיא מתייחסת להתנהגות ביחס לכללים ונורמות מקובלים. כאמור, ב"אני והסתם" משנת 1923 מחלק לראשונה פרויד את נפש האדם לשלושה מבנים נפשיים: "אגו", "איד" ו- "סופר אגו". שני המנגנונים הנפשיים ה"אגו" וה"סופר אגו" מתפתחים כחלק מתהליכי הזדהויות של הילד עם האב והאם. ה"סופר אגו" נבנה גם מן ההזדהויות עם איסורי ההורים, כלומר גם עם מה שהם אוסרים עליו, וזה פועל בשתי צורות: האחת מעודדת אותו להיות כמו האב, והשנייה אוסרת עליו להיות כמו האב כי יש דברים שרק לאב מותר לעשות כמו למשל, לקיים יחסי מין עם האם. האיסור הוא כלל חברתי שהפרתו כרוכה בתשלום מחיר שהאדם נדרש לשלם כאשר פועל בניגוד למה שנאסר עליו כך לדוגמה, בן זוג שבגד באשתו חש אשמה גדולה על מעשיו וחושש שהסוד יתגלה והיא תתגרש ממנו. בדוגמה הנוכחית האיסור הוא "לא לבגוד". שקרים, גנבות והעתקה במבחנים הן חלק מהדוגמאות הנוספות לפעולות שמקבלות הגדרה של איסורים ומתפרשות ע"י החברה כלא מוסריות. באופן כללי חומרת התגובה של ה"סופר אגו" משתנה מאדם לאדם ולפי פרויד תלויה בפתרון התסביך האדיפלי: "ככל שתסביך אדיפוס היה חזק יותר, כן ישלוט אחר כך ה"סופר אגו" במידת חומרה גדולה יותר על ה"אגו" כמצפון, המעניש בתחושות רגשיות של אשמה". .

 

.

4. טיפול פסיכואנליטי בחרדה

לפי הגישה הפסיכואנליטית לכל אדם תהליכים נפשיים לא מודעים שהודחקו ומשפיעים עליו בחיי היומיום. המטרה המרכזית בטיפול בחרדה הוא להגיע לשורש הבעיה באמצעות העלאה למודע את התכנים הלא מודעים שהודחקו בחיי הנפש ונקשרו לסימפטום ולמצוקה הרגשית. הטיפול הפסיכואנליטי מאפשר להבין טוב יותר את עצמנו ולעבוד על קונפליקטים פנימיים שמטרידים אותנו כדי להקל על הסבל ולהשתחרר מהמצוקה הרגשית. הקושי להבין לבדנו את מקור הבעיה גורם לתסכול ומועקה פנימית. מניסיוני המקצועי עצם ההקשבה למילים, לרגשות, מחשבות, דחפים, משאלות, חלומות והתנהגות המטופל בחיי היומיום כבר מסייעים להפחית חרדה.

מטרות נוספות בטיפול בחרדה להפחית עודף אנרגיה נפשית "הכלואה בגוף" כדי לגרום להקלה במתח הנפשי ובמצב הרוח. להגמיש את החשיבה הביקורתית והשיפוטית שאופיינית למנגנון הנפשי "סופר אגו", לשנות או לפחות לעדן את המחשבות והאמונות השליליות ולפתח מודעות עצמית ע"י יצירת שיח פנימי באופן שנוכל להקשיב לעצמנו יותר. לסייע למטופל גם להיות מודע יותר למגבלות האישיות ולקבל אותן ולעורר מחדש את התשוקה לחיים, לעשייה והנאה.

.

מטרת הטיפול הפסיכואנליטי להגיע לשורש הבעיה כדי להפחית או להשתחרר מסבל וכאב ולהרגיש הקלה

.

סיפורי מקרה מהקליניקה

גבר הלוקה בחרדה על רקע תחושת אשמה: גבר בשנות הארבעים לחייו פנה לטיפול עקב תחושות אשמה ומועקה, קשיים בבליעה, חוסר סובלנות כלפי הזולת ועצבנות. מהסיפור עולה כי תקופה קצרה לאחר שהאם אושפזה בבית החולים חלה החמרה במצבה הרפואי ובאופן הדרגתי לבסוף נפטרה. במהלך המפגשים סיפר על היחסים המורכבים עם האם, ונתגלה כי ההבטחה הלא מודעת שיחזיר את האם הביתה קשורה לצורך תמידי שתאהב אותו. היכולת של המטופל להבין שהוא לא היה אחראי למותה הוביל לירידה משמעותית בעוצמת הסימפטומים.      

אישה שחווה חרדה על רקע דאגה מתמדת לבני משפחתה: אישה בשנות החמישים לחייה פנתה לטיפול בעקבות עייפות גדולה, נדודי שינה ותחושת מחנק בגרון. במהלך הטיפול עלו זיכרונות טראומתיים הקשורים בדאגות בלתי פוסקות שלה לבעלה. בנוסף פעלה ללא הרף לסייע לבני משפחתה בכל צורכיהם עד כדי ויתור עצמי. כאשר הבינה שבני המשפחה יכולים וצריכים להתמודד עם חייהם מבלי שתלווה אותם בכל דבר אפשרה לעצמה להיות פחות משמעותית לבעלה ולבני משפחתה וחזרה לעסוק בתחביבים ישנים שאפשרו לה סוף סוף להתמקד בעצמה.

.

נשארת עם שאלות על טיפול בחרדה? לפגישת היכרות ניתן ליצור עימי קשר בקישור הבא ואשמח לסייע בכל אשר תצטרכו.

.

מאמרים נוספים

חרדת בחינות

פסיכותרפיה למבוגרים

שאלות ותשובות

.

טיפול בחרדה
טיפול בחרדה ע
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support
whatsapp icon